ארבל הכרמלי / כמיהה כנה |
היא זו לסוף סבל התהייה,
היא הכמיהה לדמותך
כאשר אינך,
ואת מלווה אותי לאורך הדרך
משעת השחר ועד הערב,
בתוך מחשבותיי הקורעות לבי,
בתוך המילים הבונות צפונות שירתי,
בתוך חלומי המביאך אל מול חלוני,
בתוך הזייתי על משכבנו במרפסת חדרי,
עד הפגישה הבאה המביאה שלווה,
עד הפרידה הבאה שתסחוט אנחה.
08/05/03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|