רוני עמדה בכניסה לחדר. היא הסתכלה על אסף לתוך העיניים שלו
ולא הבינה למה הוא היה איתה.
נכון שזה היה סתם קטע, ונכון שהיא ידעה שהוא בקושי יודע מי היא
(ספק אם הוא ידע את השם המלא שלה, או למה היא בכלל הגיעה למצב
שבו היא הייתה). אבל היא ידעה שלשניהם יש את אותו אינטרס, אותו
דבר בראש שאומר להם להיכנס עכשיו למיטה ולהתנחם אחד בשניה.
במשך כל הזמן הזה היא המשיכה לחשוב על יוני, יושב בבית, כנראה
לא חושב עליה או על מה שהיא עושה בלעדיו. אסף היה ביישן וטיפה
אדיש, הוא ידע על הבעיות של רוני אבל הבעיות שלו נראו לו הרבה
יותר משמעותיות. הפרדה מיוני הייתה נוראית ורוני ידעה שההשלכות
ממנה יהפכו ליותר גרועות בעתיד, במיוחד אחרי מה שהתממש באותם
רגעים ממש עם אסף.
כשהכל נגמר היא לא התחרטה, היא רק חשבה מה יהיה עכשיו. מה זה
אומר? לא היו לה בעיות מוסריות והיא ידעה שהיא לא חייבת שום
דבר לאף אחד, אבל איכשהו היא הרגישה מוזר. משהו לא התאים, לא
היה במקום.
כשהיא חזרה הביתה ודיברה עם יוני היא סיפרה לו הכל .הוא אמר
שזה נגמר סופית ואם היא לא מסוגלת לשלוט על עצמה עד כדי כך, רק
בשביל להוכיח שהיא באמת אוהבת אותו, אין שום סיכוי למה שהיה.
באותו רגע הוא לא נראה רציני במיוחד, הוא תמיד היה מטיף מוסר
ומספר לה כמה שהיא טועה וכמה שהיא לא בסדר. הפעם לא נראתה
יוצאת דופן, סתם עוד ריב מיותר של חברים שנפרדו. היא לא העלתה
בדעתה השפויה שהמהלך הקטן הזה, מה שנראה כל כך לא חשוב וסתם
בשביל ההנאה, יהיה הדבר שירחיק אותו ממנה לתמיד.