אוף! אני כל כך רוצה שהיא תתקשר אלי. אפלו שסגרתי את הסלולרי
או אפילו יותר! שהיא תבוא אלי. שפשוט תבוא ותחבק אותי חזק חזק.
חיבוק ונשיקה. כמו שאני תמיד עושה. לא צריך מילים ככה. הכל
נאמר בבאת אחד. כל כך מושלם. ואחרי זה? אחרי זה נלך לישון. לא,
לא לשכב. לישון מחובקים. וזו השינה הכי טובה כי אפילו שרק
נרדמים מחובקים, כי ככה כשישנים לא מרגישים בודדים וזה, אפילו
שזה רק לכמה שעות זה הדבר הכי מושלם שיכול להיות.

אוף! הלוואי שהיא תדפוק פתאום על הדלת ואשמע אותה אפילו שאני
עם אוזניות ותתן לי נשיקה ארוכה על המצח כזו שאחריה לא נותר
עוד מה לומר, מלבד "אני אוהב אותך". ולא אוהב של
"אני-רוצה-להזדיין-איתך-עוד-דקה" אלא אוהב שאומר הכל. מעין
עולם במילה. "אוהב" שאומר שגם כשאני מצמץ ולא רואה אותך אני
כבר מתגעגע לראות אותך. "אוהב" כזה שאומר שאם לרגע לא חשבתי
אליה, אז ברגע הבא אחשוב רק עלייה אפילו שתי רגעים. "אוהב"
שאומר שהייתי נותן הכל כדי שידיים שלי יהיו סביבה ולא לוחצות
בקצב עצוב על המקלדת.


אוף! הלוואי שהיא תתיישב לידי. לא, לא תתיישב. תיקח את הכרית
שלה ותשכב לידי, אולי אפילו תמשוך לי בחיוך את היד, כמו ילדה
בת שש בגוף של בת 19 ותאמר שהיא יותר מעניינת מהמסך הגדול הזה,
צודקת. ואני פשוט אכבה את המחשב ואשכב לידה. ועד שהוא יכבה,
אתבונן בשארית האור שהמסך  פולט עליה . בעיניים הכל כך יפות
האלה, עיניים שהן כל כך יפות שאתה מתחיל לבכות, לא מתוך עצב,
אפילו לא מתוך אושר, פשוט לבכות כי העיניים האלה גורמות לך
לברוח מעצמך ומכל מה שפיחסא לך, לברוח ולהיכנס מחת לכנף שלה.
כמו שזוג מתכרבל מתחת למטריה אחת בגשם - שניהם נרטבים כאילו
היו בלי מטריה כלל, אבל זה לא משה להם, הם יחד. ואתה, כשאתה
מביט בעיניים שלה, נוצצות וקורות לך להתכרבל איתן ולהיסתתר
מהגשם החומצי של החיים, אז אתה פשוט בוכה.

אוף! הלוואי שהיא הייתה כאן.






02/12/2003
מוקדש באהבה אין סופית לוירה