נפגשנו במסיבה של חן, לא כזה חבר טוב שלי, אבל תוכניות יותר
מעניינות לא היו. נראית טוב. שיער שחור ארוך רזה, אבל לא מדי,
גבוהה. כוסית, בהחלט כוסית. החברה שלה הייתה משקית ת"ש אצלנו
בגדוד. סוף סוף יצא לה לעזור גם לי במשהו... נראתה קצת אפופה,
לא מאלכוהול, רקדה כמו מטורפת. היה לה חיוך מתוק. לא מתוק מדי.
חייכה אלי בלי סוף. טרף קל, קל מאוד... לפני שהיא יצאה דחפה לי
פתק ליד. "תתקשר". ברור. התקשרתי אליה יומיים אח"כ. היה לי
ברור שהיא מחכה לטלפון. אבל ככה זה עם בנות, שיתבשלו על אש
קטנה ואז, כמה שהן טעימות...

שיחקה אותה לא זוכרת, ואני שחקתי אותה כאילו באמת אפשר שלא
לזכור אותי. קבענו לקפה בבית קפה שני מטר מהדירה שלה. לפחות
אני לא אצטרך לנהוג עם כאב ביצים. אחרתי בעשר דקות בגלל חפץ
חשוד מחורבן. אבל היא עדיין לא הייתה שם. התקשרתי, "כבר
יורדת", כבר?! ז'קט עור שחור וחצאית מתוקה שישבה עליה כל כך
טוב. גופיה עם מחשוף קטן שהתחיל להעלות אצלי טמפרטורות. אני
הזמנתי בירה היא הזמינה שוקו. שוקו, לעזאזל. צחקה בקול, שתתה
בחשק, ליקקה את השפתיים משוקולד, והיה לה טעים... ספרה על
הלימודים, העבודה, ניו יורק 4 שנים. התעקשה לשלם. חתיכת נורה
אדומה.

התחלתי לבחור מילים שישמעו הכי פחות בנאליות כתירוץ לעלות
אליה. לא הייתי צריך. היא כבר החליטה. "אתה בא?". מה בא? רץ!
עליתי אחריה במדרגות, לא טרחה להדליק את האור, "תפחד קצת, לא
יזיק..." לא פחדתי, 3 שנים לבנון, מסדרון חשוך לא מביא לי אותה
באדרנלין. משהו אחר עשה לי את זה. נכנסנו אליה לדירה, ישר לחדר
שלה. הצמידה אותי לקיר, העיפה ממני את החולצה, לפני שהבנתי מה
קורה, הלשון שלה כבר עברה לי על כל הבטן, צמרמורת מטורפת
השתלטה לי על הגוף, נשיכות בפטמות, ציפורניים מחודדות לאורך
הגב, עמד לי כמו משוגע, דחפה אותי למיטה, באקסטזה משל עצמה
נשכה אותי כל כך כואב ונעים וכואב ונעים... ומפחיד. הנחתי יד
על השיער השחור הארוך, תפסה אותה בפראות והעיפה אותה לכל
הרוחות, הורידה את הגופיה, קיבינימאט. בלי חזייה. איזה ציצים.
ניסיתי לגעת, הפעם היא הפסיקה, הסתכלה אלי בעיניים כל כך
חודרות, "שלא תעיז". העיפה את הנעליים, הורידה את המכנסיים,
סיננה קללה כשנתקלה בבוקסר, "דחיל רבאק, סמיילי?!", ניסיתי
לעזור לה להוריד את הבוקסר, עיצבנתי אותה. שנייה אח"כ הידיים
שלי היו קשורות. בחגורה. כבר הייתי ערום לגמרי. והיא עדיין,
בפאקינג חצאית. עלתה עלי, הכניסה אותו אל תוכה. אלוהים, כמה
חם. כוסאמק, אפילו תחתון היא לא טרחה לשים. התנועעה מעלי, ידיי
קשורות, מסתכל בחזה המושלם, לא יכול לגעת, נשענת עלי, גוהרת
מעלי, גונחת באקסטזה של תענוג, רציתי לטרוף אותה, ולא יכולתי
לזוז. הקצב הלך ונהיה יותר מהיר, העיניים שלה עצומות, כמעט
מרחפת כמעט לא פה, ואז עלה החיוך המתוק, לא מתוק מדי, על
השפתיים הורודות. כמה רפויה היא נהייתה בשנייה.

קמה מעלי, שחררה לי את הידיים, "תתלבש."
לא הייתי מסוגל לזוז, עדיין עמד לי כמו משוגע.
כאב לי בטירוף.
"קום כבר."
ניסיתי למשוך אותה אליי.
"חמוד, יאללה, הביתה, יש לי עבודה מחר".
התחלתי לגמגם. לא תפסתי מה קורה.
קמתי מהמיטה, בטוח שעוד שנייה היא תתחיל לצחוק. כשהשנייה הזו
עברה הרגשתי חרא לגמרי.
אבל ממש חרא. יצאתי מהבית, "ביי מותק", סיננה כשיצאתי. בקושי
נהגתי. בקושי קמתי למחרת.
זוועה של יום. התקשרתי אליה בערב כדי להבין קיבינימאט מה קרה,
בצלצול החמישי היא כבר ענתה.
ניסיתי להתחיל קליל, אולי בכל זאת נוציא ממנה חוויה מתקנת.
"מותק, אל תתקשר אלי יותר, לא מתאים לי". כמו מקלחת של מים
קרים באמצע דצמבר. "עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי
"לא, ממש לא, הייה ממש סבבה לזיין אותך". "לזיין אותי?!"
פעם ראשונה שבחורה זיינה אותי.
פעם ראשונה שהיא גם זיינה לי את הצורה.