חלמתי עליה שוב אתמול.
זה כבר שבועיים רצוף שאני לא מסוגל להוציא את המבט שלה מהראש
שלי, זה היה הדבר האחרון שראיתי לפני שהיא נסעה. היא לא לקחה
איתה תיק או אפילו בגדים להחלפה, היא פשוט נסעה לה, מבלי לומר
לי אפילו שלום.
חלמתי על איך שהיא חוזרת אלי, זרועות פתוחות ועיניים שמחות, לא
כמו בפעם האחרונה שראיתי אותה... כאשר המבט שלה היה קר וכאילו
לא שם.
אני הכי מתגעגע לצחוק שלה, אהבתי איך שהוא גרם לי לצחוק לא
משנה כמה הייתי עצוב. היא לא צחקה לפני שהיא הלכה... היא לא
אמרה לי אף מילה, היא רק הלכה.
אני מניח שאני מתגעגע לטיולים שלנו, שהיינו הולכים לחוף
ויושבים לאור הירח והכוכבים. זה היה בטיול כזה שהיא נסעה והלכה
ממני.
ללא מילה היא הלכה, פשוט שכבה לה שם על הכביש והלכה לה. לא
משנה כמה החזקתי אותה חזק בזרועותי וקראתי בשמה, היא הלכה...
אני חושב שאולי יום יבוא והיא תחזור אליי, ונוכל לחזור לטיולים
ולצחוקים שלנו, או שאולי אני אסע אחריה יום אחד, ונוכל לטייל
לנו לנצח, ללא גבולות של זמן או אדם.
עד אז אני אחלום עליה שוב ושוב, כל לילה ולילה, עד שנהיה שוב
ביחד.