הרחוב הזה שבו הלכתי בשעת ערב מוקדמת היה רדוף ברוחותיהם של
שלושה תיירים יפנים, כך מספרים. אומרים שבלילות ובערבים, אחרי
שהשמש שוקעת, אפשר לראות שלוש דמויות ערפיליות הולכות במעלה
הרחוב. מסלולם קבוע - הם תמיד מתחילים בפינת הרחוב, בבית מספר
2 ומשם עולות ומגיעות אל מספר 24, שם תמיד היו נעלמות כלעומת
שבאו. תושבי הרחוב מספרים כי שלוש הדמויות היו חוזרות על אותו
מסלול ועל אותם מעשים בכל פעם. דמות אחת, גבר ממשוקף בעל גובה
ממוצע, שיערו השחור מסורק לאחור, היה הולך תמיד בצד ימין של
המדרכה, קרוב אל שורת הבתים. בבית מספר 2 הוא היה מכניס יד אל
תיק הצד שלו, עד מספר 6 היה מפשפש בו, מבטו נמשך בהיסח הדעת אל
השמים ואל השיחים שבחצרות הבית, בבית מספר 8 היה נעצר לרגע
ומוציא מפה מקומטת. הוא היה פורס אותה מולו וממשיך ללכת, מבטו
במפה והוא ממלמל לעצמו דברים לא ברורים.
הדמות השנייה, גם היא גבר, אך נמוך יותר ולא ממושקף וככל הנראה
קירח, היתה מתעסקת כל אותו הזמן עם מצלמתה. כשהיתה מופיעה בבית
מספר 2 המצלמה עוד היתה נישאת ברצועה על כתפה השמאלית של
הדמות, שהיתה תמיד מקפידה ללכת בצד השמאלי של הרחוב, קרוב אל
הכביש. כבר במספר 4 היתה הדמות לוקחת את המצלמה בידיה ובוחנת
את המסך הקטן שבצידה. במספר 8, כשהדמות הראשונה היתה נעצרת,
היתה מוציאה הדמות השנייה מכיסה קופסת פילם חדשה, קורעת את
עטיפת הקרטון הירוקה ובעזרת תנועות מהירות ומיומנות, עד בית
מספר 12, כבר היתה המצלמה טעונה בסרט הצילום החדש ומוכנה
לשימוש. את שאריות קופסת הקרטון היתה הדמות השנייה חוזרת
ומועכת בתוך אגרוף ידה השמאלית עד שהיתה מגיעה לפח האשפה שמול
בית מספר 18, שם היתה משליכה את שרידי הקופסה המעוכים ומיישרת
את רצועת המצלמה על כתפה.
הדמות השלישית היתה גבוהה משתי הדמויות הראשונות ועשתה פחות
יותר משתיהם. כמעט כלום, למעשה. היה זה גבר, רזה וכחוש, שערו
הלבן אינו מסורק ומתעופף עם קצב הליכתו. הוא הלך תמיד באמצע
המדרכה, מאחורי שתי הדמויות ונראה מבוגר יותר מהשניים. ידיו
היו שלובות דרך קבע מאחורי גבו, כף ידו השמאלית מחזיקה את פרק
ידו הימנית. כאמור, מבית מספר 2 ועד 24, הוא לא עשה הרבה. מבטו
היה נתון רוב הזמן קדימה, אל נקודה לא ידועה ופניו היו רגועים
וחסרי הבעה. לאחר בית מספר 8 הוא היה מביט מדי פעם, ללא עניין
של ממש, במפה של הדמות הראשונה. לאחר שהיו עוברים ליד פח האשפה
של מספר 18, היתה השלישית מרימה את ידה אל פיה ומשתעלת ללא
קול. מספרים כי פעם נראתה הדמות השלישית וזאת בסביבות בית מספר
16, שולחת יד ארוכה ודקה מעבר לכתפה של הדמות הראשונה ומצביעה
על נקודה כלשהי במפה, הדמות הראשונה מסובבת את ראשה אל השלישית
ועל פניה מבט של זעם אצור. אבל זוהי רק שמועה.
עוד מספרים על צועניה אחת, שכרעה בין השיחים העבותים של בית
מספר 6 וחיכתה לעוברי אורח תמימים. אותה צועניה, שכנראה לא
הכירה את סיפורי הרחוב ואת המוניטין שיצא לו, הבחינה בשלושה
מתקדמים לעברה ובתנועה מהירה שלחה את ידה אל כיסה האחורי של
הדמות הראשונה והוציאה משם ארנק. אילו היתה זו שעת אור, היתה
יכולה הצוענייה לראות מיד שאין מדובר בארנק רגיל. אך מכיוון
שלא ראתה, התגנבה בין החצרות וכשמצאה מקום בטוח, פתחה את הארנק
והוציאה ממנו את שטרות הכסף. מספרים כי במקום דולרים מצאה
הצוענייה מה שנראה כניירות לבנים, עליהם מודפסים ראשיהם של
חיות ושדים שונים, כנראה מהמיתולוגיה היפנית, שהחלו לזעום
ולצעוק איומים וגידופים על הצוענייה ברגע שיצאו לאוויר העולם.
מיותר לציין כי הצוענייה זרקה את הארנק ואת השטרות לפינה חשוכה
ולעולם לא חזרה יותר לאותו רחוב.