אהבות ישנות עלו לשמיים
כעשן מסתלסל ממדורות כבויות,
נספגו בתוך העננים האפורים
בדרכם ספחו אכזבות חדשות
וחזרו כממטרים של אביב.
הרוו רגבי לב צמאים
וניצני תקוות החלו לצמוח
כעשבים בערוגות
בכל חלקה ערירית
שבקיץ יבשילו לתפוחים.
את העסיסיים נאכל בכל פה
ואת הבוסר נשאיר על העצים.
אדם וחוה כל שנה מתחלפים
ורק הנחש נשאר לנצח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.