רני עובדיה / דבר אלי דרך הרוח |
את הרוח
נושבת מילותיך.
לה לבדה אני מאמינה,
נושאת אלי את קולך,
בא ממקום בו תהומך
לא נגוע אפילו על ידך.
אפתח לה מלוא רעב פי,
נשיבתה תפרוק על לשוני,
רסיסים דקים, פרודות נשמתך,
נמסים אל דפנות רירית בדידותי,
נוסכים בקולך ממש
ושובע בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|