פעם, מזמן, זה ספור די ישן
חי לו בשקט גמד
גמד די נאה, גמד די נחמד
אך בכל זאת, בכל זאת גמד.

בתוך יער עבות הוא בנה את ביתו
בין עצים,  וחיות,  ובדידות...
איש לשם לא קרב - אל מקום מושבו
נחלתו - אותו יער עבות.

ואמרו אנשים שהיער מלא
מפלצות, דרקונים וכשפים
ולכן גם עברו עשרות בשנים -
עד היום לשם לא מתקרבים.

עד שקם יום אחד איזה נער יחיד
לחפש הרפתקאות חדשות
אל היער נכנס - לשנייה לא פחד
והיה מרוצה עד למאוד.

דרקונים הוא עוד לא ראה מעולם
וכשפים לעשות - תמיד הוא חלם.

אז טייל הוא ביער, הלך לאיטו
הייאוש בליבו כבר עלה
לא מצא לא דרקון, אף לא קסם אחד
וחשב - זוהי רק אגדה.

ולפתע נגלה לעיניו מחזה
שכמותו לא נראה מעולם
עשרות של חיות על סף בית עמדו
ועמד לו גמד שם איתם.

הוא לחש לו שלום בגמגום מהוסס
ומיד נענה בקריאה
"קרב לכאן נא ילדי - זה ביתי הוא ביתך
וסעד נא עימי את ליבך".

אז קפא במקומו אותו נער אמיץ
ולפתע לקח את רגליו
ונס על נפשו - לאחור לא הביט
והשאיר שם גמד מאוכזב...