יום התחפושות השנתי של מר ארנבי היה יום מיוחד מאוד!
מר ארנבי היה מקשט את ביתו הקטן שבעמק
באלפי סרטים נוצצים וצבעוניים,
בלונים גדולים וקטנים בכל מיני צבעים,
מכין כיבוד,עוגות טעימות וממתקים
ולבסוף תולה שלט גדול מעל דלת ביתו:
יום התחפושות השנתי של מר ארנבי - כולם מוזמנים!
כרוזים מחוייטים על עגלות עם סוס
עברו בכל מקום וצעקו בלי היסוס:
"זה קורה! זה כאן!
יום התחפושות השנתי של מר ארנבי הגיע!,
בואו רבותיי עם מיטב תחפושותיכם להפתיע,
מקוריות ונוצצות ככל שיהיו,
בואו רבותיי ורק תהנו!"
כולם שמעו וישר נענו,
הם החלו לרוץ לכל עבר וצד,
לחפש את הרעיון הכי מיוחד,
את התחפושת הכי מרשימה ומקורית לעשות,
ובתחרות התחפושות של יום התחפושות השנתי של מר ארנבי לזכות.
בכל מקום התחוללו מהומות,
כל אחד רצה לזכות.
תכנונים וריצות משמאל לימין, מימין לשמאל,
למה להתחפש ביום הגדול..?
בדים באוויר, צבעים מתערבבים כמילות שיר,
כולם עבדו וטרחו, מזקן ועד צעיר!
חלקם עבדו יום, חלקם יומיים,
היו אף כאלו שתפרו פעמיים!,
היו גם כאלה שעבדו שבועות,
נחושים ורוצים בתחרות לזכות.
ולאחר שסיימו, כולם ישבו בביתם,
רגועים ושמחים אחרי העניין המתיש,
עם תחפושותיהם החדשות והנוצצות ככל שיהיו,
מחכים למחר, ליום המרעיש...
ולמחרת בערב או בבוקר, קמו כולם,
עם חיוך גדול מרוח על הפנים,
הגיע הרגע, לדרך יוצאים!
ומכל מקום כנהרות צבעוניים לביתו של מר ארנבי זרמו,
בשיירות ארוכות ארוכות צעדו,
ממזרח ועד מערב! מצפון ועד דרום!
לא היה מקום ממנו לא יצאו!
מגבוה עד נמוך, משמן עד ורזה!
באותו יום לא היה הבדל בין כזה לכזה!
וכך שהם כולם מאוחדים, והשמש למעלה זורחת,
המשיכו בדרכם, צועדים הם בנחת.
וכאשר ביתו המקושט של מר ארנבי כבר נראה באופק,
ליבם של כולם החסיר פתאום דופק,
ההתרגשות ככל שנה הייתה גדולה,
מסביב לביתו של מר ארנבי התאספה המולה,
כולם בציפיה בשקט בשקט מחכים,
שמר ארנבי יפתח את הדלת, יסביר הוא פנים.
כן, היה זהו רגע נוצץ ביותר,
כאשר הדלת נפתחה ומר ארנבי עמד שם בפתח,הוא ולא אחר.
וככל שנה הוא היה מקושט ונוצץ מכולם!
עם שלל סרטים צבעוניים וכוכבים מהבהבים,
עם מסכת כסף אצילית ששם לעיניו
ומגבעת שהגיעה עד לעננים,
אף אחד לא יכל להשאר אדיש אליו,
הוא נראה מקסים!
וכך שכולם סיימו להתפעל
ופיותיהם הפעורים נסגרו לאט לאט,
עמד שם מר ארנבי בגאווה, עם ניצוץ בעיניו וצעק:
"תודה שבאתם גבירותיי ורבותיי, וברוכים הבאים!
נו... המסיבה התחילה! למה אתם מחכים!?"
ולאחר הנאום שנשא כל שנה,
אלפים נכנסו ודהרו לתוך המסיבה,
חוגגים, רוקדים, משביעים את הבטן בדברים מתוקים,
שעות על גבי שעות מתבדחים וצוחקים.
ובשיא של הערב, בתחרות התחפושות
זכה כרגיל מר ארנבי הנוצץ
וקיבל גביע מיוחד שגילף בעצמו מעץ!
וכולם הריעו ושמחו וכובעיהם עפו באוויר
ובמהרה חזרו הם לרקוד ולשיר.
כולם בילו וכל כך נהנו,
אפילו לא נשארה פרוסת עוגה! אך איזו חגיגה!
אך השעון בשלו והשעה כבר נהייתה מאוחרת,
עוד מעט חצות, המסיבה נגמרת.
ועכשיו כשכבר התחיל להיות מאוחר,
כולם בעצם הבינו שגם ארוע נוצץ שכזה בסוף נגמר.
וכשהגיעה השעה, אותה שעה איומה,
בפרצופים עצובים, בלי לומר מילה,
יצאו כולם מביתו של מר ארנבי והסתדרו בשיירה.
וכך לאט לאט, בכבדות ובפנים שמוטים,
הכלו לצעוד לכיוון הבתים,
אף אחד לא צחק, אף אחד לא דיבר,
רק תינוק בוכה ברקע זימר.
לאט לאט, אף אחד כבר לא נראה בעמק,
ומר ארנבי עמד בפתח ביתו ולא יכל לעצור את תחושת החנק.
הוא הוריד לאט את המגבעת
והזיז קלות ענן מאפיר,
שמט את מסכת הכסף ארצה
תלה את הסרטים הנוצצים על הקיר,
פניו התמלאו קמטים והליכתו נהייתה שפופה,
הוא סגר את הדלת חלץ נעליו,
לבש את הפיג'מה ונכנס למיטה.
הוא סידר מעט את הכרית,
והתכסה היטב בשמיכת הפוך של הימים הקרים
וכך נרדם עם מחשבה יחידה במוחו - רק עוד 364 ימים.