מאוד לבד בימים האלה
משהו לוחץ בי
כאילו הלבד עושה כויות
כאילו הוא מחלה שחייבים להפטר ממנה
אף פעם לא הרגשתי ככה,
כאילו אני חייבת את הביחד
אבל משהו בי מאיץ בי
משהו מהבטן,

אני לא יודעת למה
אבל שום דבר לא מסתדר
אולי זו אני שמקלקלת בכוח,
אולי הבטן שלי אומרת ביחד
אולי הלב אומר לבד
אני לא יודעת, לא מבינה, לא מנסה
אבל משהו בוער בי, כואב בי
אני מתרפקת על חיבוקים חטופים
יותר נותנת להתקרב,
משהו בי נואש,
נואש מהחיפוש
ונואש לקירבה
נואש מהצורך הזה להיות בשניים
לא, למה אני לא מספיקה לעצמי?
כל כך לבד בימים האלה

חיבוקים ונשיקות ושמות קטנים,
לקום בבוקר בתוך מגע של מישהו
ללכת לישון בלילה  ולשים ראש,
ולשמוע את הדופק שלו מאט לאט לאט,
לדעת שמישהו אומר לך לילה טוב
מישהו שמדי פעם יכין לך קפה וידע איך
מישהו שיביא לך מים בלילה
שילטף כשכואבת הבטן
שירקוד איתך כשאתה שמח
ושיסע איתך כשאתה צריך לברוח
מישהו שיהיה לך את הרצון האמיתי לתת לו כל מה שתוכל
מישהו שתרצה בשבילו יותר מלעצמך
מישהו לקנות לו מתנות קטנות,
מישהו להפתיע, לרגש
מישהו לאהוב.