זה סיפור קצר על אישה תוססת, אישה מדהימה, אישה ששלטה על כל
עולמה, עשתה תמיד ככל העולה על רוחה, אהבה ללמוד, לצחוק לעבוד
להנות ולאהוב. עד שפגשה "נסיך" שחיש מהר איבד את מלוכתו, וגרם
לה אוטוטו לאובדן שפיות.

מהר מאוד נתן לה להבין שהיא בהמתנה, בממתינה, אמר ש"הזוגיות
בספק", ש"אולי זה לא זה", וזה הספק בא אחרי שהוא נשבע לה
אמונים תחת החופה.

מעט אחרי הנשואין הוא אמר "אני לא מאושר"... תוך שנה אני מת".
והאישה שנבהלה החלה לחפש איך להציל את "המצב", יועצי נישואין
מדן ועד אילת, אך האיש עיקש, "אני חייב להיפרד" כך אמר "אני
אוהב אבל חייב לעזוב"...

לילה לילה ישנים מחובקים, עושים אהבה הראש בעננים, ועל הכל
מאיימת עננת פרידה...
חוסר הגיון, טישטוש, אי הבנה...

מכאן החלה האישה את מסעה ברכבת אל הגהינום, הלב לא רצה לקלוט,
הגוף מיאן להבין, והראש מרוב מחשבות נפל שדוד לעולם הפחדים,
עולם הדיכאון, על סף אובדן שפיות.

אישה זו לא יכלה לראות דבר מלבד אובדן אהבתה, לא יכלה להבין
איך אדם אוהב עוזב, והחלה  דועכת...
"אני חייב להיות בלעדייך כדיי לדעת אם אני רוצה..."
הראש לא קולט משפטים שכאלו אחרי טקס נישואין מפואר, אחרי שאדם
עשה החלטה ורצה מאוד את זו האישה, ובזמן שעושים סקס ואהבה...

בנפש האשה החלו מלחמות:
ממלכת הפחדים התישה את ממלכת האומץ, ממלכת הרגש ניצחה את ממלכת
ההגיון, וממלכת העצבות שלטה על ממלכת השמחה.
הפחדים "תפסו שליטה" בכל עולמה, העצבות "מלכה" והרגש האפיל את
עולמה.

זאת האישה על סף אובדן שפיות "נפלה" לשינה, שינה ארוכה, אין
סופית, עצבות, שינה ואי תפקוד... ובל נשכח זו הייתה אשה
מדהימה.

אף כשחלתה והייתה על סף אובדן שפיות "עמד" האיש על דעתו לעזוב,
למרות "אהבתו" לא יכל לוותר על הרצון שלו "לראות" רק את עצמו,
אלו רק הושיט יד לאשה היה מושך אותה מהתהום המפחידה, מסף אובדן
השפיות. אף פעם לא הבינה זו האשה איך "עמד" מול זה המצב
"עיקש", "אכזר", ו"קר".

מעט אחרי הגירושין - זו האשה נהגה לטלפן בוכייה, נזקקת לחסדי
האיש אותו הנסיך שאיבד את המלוכה...
סף אובדן שפיות זה דבר נורא, בכיות, פחדים עולם של אפלה,
והנורא מכל להיזדקק ל"זר" ה"אכזר"...

עברו מספר חדשים ובמאמצי על, צוות חילוץ מקצועי עזר לה לאישה,
היום תראו אותה מפזזת לה, מחייכת לבלי סוף, רוקדת, שרה,
עובדת.
יפה אישה מדהימה, מתרחקת מתמהונים, מתרחקת מאהבה, סף אובדן
שפיות - לא כדאי, זה מחיר כבד מדי לאהבה!