לשם שינוי, מכתב שכתבתי וגם הגיע ליעדו...

תעצום את העיניים. תעצום את העיניים ודמיין אותי, שוכבת לידך
על המיטה שלך. לא, היא לא ריקה יותר.
דמיין לעצמך שאתה מחבק אותי, עוטף אותי בזרועותייך הגדולות,
מלטף אותי בכל גופי.
דמיין לעצמך שאני מחייכת אלייך, מסתכלת עלייך במבט שאומר הרבה,
אבל בעיקר דבר אחד:" תמשיך".
דמיין לעצמך שאני מתכרבלת בתוכך, מקרבת אלייך את שפתיי. דמיין
לעצמך שאנחנו מתנשקים. דמיין לעצמך את ההרגשה החמימה והנעימה
הזאת שעוברת לשנינו בכל הגוף, בזמן שהלשונות שלנו מתחככים זו
בזו, והשפתיים שלנו נצמדות.
דמיין לעצמך.
דמיין לעצמך שאני מעבירה את ידי בשיער שלך, ועל הפנים שלך, ואז
על כל שאר הגוף שלך, מתעכבת על כל אחד מהחלקים בך שאני אוהבת.
דמיין לעצמך שאנחנו שוכבים ככה במיטה שלך, אחת על השני, אחת
מתחת לשני, אחת בתוך השני, ביחד.
דמיין לעצמך שנעים לנו ככה, ושזה כל מה שחשוב.
דמיין לעצמך.

ועכשיו תפתח את העיניים, תבחן את המיטה הריקה שלך ותזכר שאני
לא שם. שאני חוזרת רק ביום שישי, ועד אז אני בבסיס.
תזכר שאני במרחק של קילומטרים ממך, שוכבת לבד במיטה אחרת. או
אולי כבר התעוררתי ממזמן.
תזכר שאני לא יכולה לחבק אותך עכשיו, או לנשק אותך, או ללטף
אותך. אפילו לחייך אלייך עכשיו לא.
תזכר.

ואז בדיוק כשכבר כמעט תעצום שוב את העיניים, תענה קודם לטלפון
-זאת אני.
דמיין לעצמך אותי על הצד השני של הקו, קופאת מקור לבד במדים,
באיזה בסיס רחוק.
עכשיו דמיין לעצמך שאני עוצמת את העיניים שלי, מתרכזת רק בקול
שלך, ומחייכת בעוד הרגשה חמימה ונעימה עוברת לי בכל הגוף.
גם אני מדמיינת לפעמים.

אז אולי נדמיין ביחד?