טיולים -
זאת הפעם הראשונה שהחורף בא, ואני מודאג עם בואו.
שיש גשם אי אפשר לטייל, ובכן אפשר אבל לא עם אנשי קיץ...

אני זוכר הרבה, אבל יום אחד במיוחד, שהגעתי אליך ישר יצאנו,
לקחת מלא בקבוקים ושתי רוגקטות ויצאנו לגבעה. כרגיל אתה קלעת
ברובם, אז היינו חברים, באותה תקופה של בית ספר יסודי שכל
עולמנו כלל את בית הספר וילדי השכונה ולפעמים את מרכז העיר
ההומה אדם...
אבל הימים עברו, ימים רבים, סיימנו את התיכון כאנשים שונים,
כלומר אני השתניתי ואתה נשארת בשלך, נסעת לתל אביב ללמוד
הנדסה, מקצוע כל כך אפור שהולם אותך ואני התגייסתי לצבא, אתה
חיפשת עושר ואני מצאתי אושר...
התאכזבתי שלא התגייסת, אבל תמיד חשבת על הכל בדרכך, מוזר היה
לי לדבר עם אחיך עם יותר הזדהות ממך, בן אחד ביחידת עילית ובן
אחד משתמט, אני מניח שהדבר מוזר לאביך, כי לי הוא מוזר.
ומה אתה יודע עלי היום? הא? לא דבר, יש בינינו פער של שלוש
שנים, פער שהולך ומתרחב, הרי שמעולם לא באמת דיברנו מאז התיכון
וגם אז...
איך זה שהחברים הכי טובים הופכים לזרים לאט לאט?

שאמרתי כל זאת לגדיאל, הוא לא התפלא. הוא התחיל להרצות לי על
כל מיני דברים, האמת הדברים שרציתי לשמוע, לא חשבתי שגדיאל
יכול לדבר כך, לחשוב ככה, אבל הוא גם הוא השתנה, הוא השתנה
מאוד ולטובה, תמיד יהיה שמח בשבילו על כך, תמיד, גדיאל גם היה
תמיד חבר אמיתי...

ועכשיו את רוצה לנסוע לאוסטרליה, כי כאן קר ואי אפשר לטייל ולי
לא אכפת שתסעי, תסעי לאן שתרצי, לקצוות תבל וחזרה, הרי שהמרחק
לא ישנה דבר.
אבל אם יום אחד תעלמי כמו שאדם "אבד", אדם שאבד קרוב כל כך,
הרי שלעולם לא אסלח לעצמי
לעולם...

ולא אסלח לעצמי לעולם אם "אאבד" את חברי האמיתיים בגלל
ההתרחקות הטבעית שלי, בגלל האדישות, בגללי, כך לאט לאט, הרי
שמעולם לא שיערתי לעצמי שאנשים יכולים להיות טובים כל כך...

ועכשיו החורף בא ומאיים על אותם טיולים, טיולים בעולם אחר,
רחוק מכאן...

טיולים רחוקים כאן -

ואם רציתם לסכם את כל נכסיכם, את כל מה שעומד לרשותכם, את הכל,
לא רק שטרות כסף צבעוניים, תכשטים מוכספים וניירות קניין, הכל!
כל מה שיש לכם!
מה מוערך בכמה?
מה יותר חשוב?
מה שווה יותר?
חברים, ניירות ערך, כלבים, מכוניות, מטבעות זרים, הידור
משרדכם, מכתבים שכתבתם לפני יובלות, מקום עבודתכם, השעה שקמים
בבוקר ועוד ועוד

ואם רציתם לסכם את מעמדכם, את מצבכם, את הכל, לא רק את מצב
הרוח היומי, ההרגשה הכללית ואדישות היום למחשבות לילה רחוקות,
הכל! כל מה שעבר עליכם?
איך מנקדים?
מה שלילי יותר? מה חיובי יותר?
מה שווה יותר?
זכרונות ילדות עמומים של שמחה, רגשי חרטה עמוקים מעומקי נפשכם,
דמעות שירדו ללא סיבה, רגעים של אושר עילאי מהפתעה, תקופות של
עצב ונסיגה מכוונת לחשכה, לילות לבנים של התלהבות וחוסר שינה,
חלומות מנופצים לצד חלומות שהוגשמו במלואם, ימים מיותרים של
אדישות נוראה, תמידיות הפחדים שוחקים הלוחשים לאוזנכם, זמני
התקווה המנווטת בסופת הרגשות הקשה מכל.

מה היתה התוצאה הסופית?
האם היא היתה משנה משהו?
האם היתם שואפים באמת לחברים טובים על פני אי אילו ערימות של
עושר מוצק?
האם היתם שואפים באמת לעוד הבזקים של אושר על פני אי אילו
תקופות של צער חמים ומוכר?

בסופו של דבר לדברים שאי אפשר להגדיר, אי אפשר לספור, לקטלג,
להכניס לכספת בבנק, יש את הערך הגבוהה ביותר לאדם.
בסופו של דבר לאותם דברים שאי אפשר להצביע עליהם במופרש יש את
הדרך לגרום לנו לעושר באושר הגדול מכולם.
והרי שהאושר הוא מטרת כולם, נפש אינה עולה כסף ומטילי זהב, לא
שאילו יזיקו במיוחד, ועל מנת "לקנות" או יותר נכון להתקרב לנפש
טובה, צריך לנשום נכון, עמוק יותר, בכוונה, לא לסגת, לא לוותר,
לא לתת לאדישות להרחיק, להילחם תמיד, כי בשביל אושר אי אפשר
לעבוד שמונה שעות ביום במשרד, צריך לעבוד תמיד, לעבוד עם כל
הנשמה, כי אז הרי שזאת לא נחשבת עבודה אלה (דבר שאינו
מוגדר)...