לפני מספר ימים, הופתעתי לגלות את חברי הטוב, עידן, שקוע
בדכאון עמוק. כששאלתי אותו לפשר הדכדוך הלא-אופייני שפוקד
אותו, הוא סיפר לי את הסיפור הבא:

''ביום חמישי, רצוץ משבוע לימודים מתיש, גמרתי אומר לבלות את
הסופ''ש בחברת חבר קרוב המתגורר בקיבוץ יגור. שעות היום
חלפו-עברו להם במהירות יחסית ובשלווה אופטימלית, התענגתי על
השמש הטרום-חורפית שאפפה את איזור הקיבוץ, על הרוגע והנעימות
שאחזו בכל.
לקראת ערב, בשעת הסעודה, נתבקשתי להביא כמה בקבוקי שתייה
נוספים, שיהיה מספיק לכולם. תוך מספר דקות הגעתי אל המקרר הענק
בו מאוכלסים הבקבוקים, ולאחר התלבטות קצרה כמה בקבוקים לקחת,
החלטתי להכנס למקפיא, המהווה מחצית מהמקרר הענק, על מנת לפנק
את הסועדים בקוביות-קרח צוננות.
במאמצים רבים הצלחתי לפתוח את הדלת המסיבית של המקפיא, והמחזה
שנגלה לנגד עיניי היכה אותי בהלם קשה. כלב מסוג רועה-גרמני שכב
על רצפת המקפיא, גופו היה עטוי שכבת-קרח דקיקה והעלה אדי-קור.
אחוז-אדרנלין רצתי אל חדר האוכל והזעקתי את חברי שהגיע יחד עם
קבוצה גדולה של אנשים.
כולם נדהמו למראה הכלב הקפוא, והיה מי שהעלה את ההשערה שמישהו
שכח לסגור את דלת המקפיא, דבר שאיפשר את כניסתו של הכלב לשם.
מה גם שאף אחד מחברי הקיבוץ לא פקד את המקפיא ביומיים וחצי
האחרונים וייתכן שהכלב היה בתוכו כל הזמן הזה.
שני קיבוצניקים הלומי-צמרמורת החלו למשות את הכלב מתוך המקפיא.
אחרים זרקו עליו את מעיליהם, על מנת לחמם אותו. קהל רב של
סקרנים התגודד סביב הכלב וניסה למצוא דרך לטפל בו.
ואז, בחוסר-אונים משווע הוחלט לאמץ את ההצעה של יוסי שפירא,
מזכיר הקיבוץ, שטען כי יש להשקות את הכלב במעט בנזין, כדי שזה
יתחמם וישוב לחיים. ההצעה של שפירא נשמעה מגוחכת ביותר, ורבים
היו הספקנים שראו בהצעה איוולת גמורה. ואולם מתוך הכבוד הרב
שרכשו לשפירא ומתוקף העובדה שלא היה רעיון קונקרטי אחר באותו
הרגע, הצעתו של שפירא התקבלה.  
שפירא החזיק בראשו השמוט של הכלב, ובעזרת כף פתח את לסתותיו.
הכלב הושקה כמות בלתי מבוטלת של בנזין.
לא חלפה דקה והכלב ניתר ממצב שכיבה לעמידה, והחל לרוץ במעגלים
במהירות רבה. עוד סיבוב ועוד סיבוב, וכולו מלא מרץ.
מסוחרר-לא-מסוחרר המשיך הכלב במשך שתי דקות תמימות בסיבוביו
בתאוצה בלתי אפשרית. ואז, ברגע אחד, הוא נשמט על הקרקע לעיניהם
המשתאות של חברי הקיבוץ. "

''הוא מת ? '' שאלתי.

''לא !! פשוט נגמר לו הבנזין... ''  השיב לי עידן, והחל גועה
בצחוק בלתי-נשלט.