ידעתי בך את הכל
הלבוש הפנים והרגש
ידעתי בך הכל
העבר ההווה העתיד
ואהבתי.

ילדה גדולה

ילדה גדולה,
מה את יודעת מה את רוצה ?
מה את מחפשת,
את מי את רואה ?
האם זה אותי בחליפה של רשע ?
או את עצמך בחליפה של תמימות?
ילדה גדולה
אז תגדלי.

גדלנו יחד

גדלנו יחד
ואני לבד
למדנו יחד
ואת לבד
נרדמנו, אהבנו
ביחד
ועכשיו לבד.

אל תבכי, הייתי אומר
זה יוצא, היית אומרת
והיית בוכה והייתי אומר
וככה עוד ועוד עד הסוף
וגם בסוף
ואת כל כך יפה !

נמשים

אם הייתי מנסה לספור
את כל הנמשים
שיש לך על הפנים
היו עוברות לבטח
חמישים שנים
והיינו כבר זקנים
כבר לא יפים
שיער לבן, מקומטים
כמה ילדים ?
נכדים...
באחרית הימים.

את בכל מקום.
בתמונה שמצאתי לפתע בתיק
בחפצים קטנים חסרי משמעות
מתיישנת כמו זיכרון ישן ועתיק
מתוקה כמו זיכרון ילדות.

הימים עוברים בטירוף
ואנחנו לא ביחד
קצת קשה לי לדמיין אותך בזיכרון
התמונה מטושטשת לא ברורה
זקוקה להבהרה
איפה את עכשיו ?
מה את עושה ?
את מי את אוהבת ?
האם את עצובה ?
את לבד ?
או כבר מצאת מישהו נחמד ?
פשוט אין לי מושג
אני לא יודע, לא שומע
וקצת מתגעגע.

כשאני לבד והשדים באים,
הם מביאים אותך,
הם חסרי רחמים
ואני חסר הגנה
מפני הזכרונות, התמונות, הסיפורים.

ממך.

את העיניים שלך לא הצלחתי לשכוח,
החיוך של הצחוק
והבכי של העצב,
שיער הנחושת.

היית קרובה
ואני הייתי רחוק,
אבל את העיניים שלך לא הצלחתי לשכוח.

ביום שבו חזרנו,
רעד ליבי כבראשונה,
ביום שבו חזרנו,
נשארת מרוחקת,
ביום שבו חזרנו,
הצעתי לחבק,
ביום שבו חזרנו,
מבטינו הצטלב והתנתק,
ביום שבו חזרנו,
כשנגעתי בך התכווצת,
ביום שבו חזרנו,
רציתי לנשק אותך,
ביום שבו חזרנו,
אפילו לא נגעת בי,
ביום שבו חזרנו,
נפרדת מאחר,
ביום שבו חזרנו,
אמרת לי בחיוך, תתקשר,
ביום שבו חזרנו,
חזרנו.