[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אייל אור-אל
/
התאבדות

התאבדות- מילה אשר קוראים עליה בעיתון, מילה אשר קוראים עליה
בספר, מילה שרואים בסרט, דבר רחוק, לא נוגע אליי. כך אני חשבתי
עד אז.

זה היה בערך לפני שבוע, הייתי אצל סיגל בבית, ורבנו לאיזה סרט
ללכת. היא טענה שנמאס לה מכל סרטי האקשן האלו שאני רוצה ואני
כבר לא יכולתי לסבול יותר את הדרמות המבכות שלה - זו לא הייתה
המריבה הראשונה שלנו אבל בכל זאת אני ידעתי שאני אוהב אותה.
חשבתי לעצמי שזה דבר זמני ושבקרוב, מחר או מחרתיים כבר נחזור
להיות ביחד. אבל לא על זה חשבתי כשיצאתי מהבית שלה בטריקת דלת,
הרגשתי כועס, אבל שוב זה היה רגש חולף, עד שהגעתי הבייתה כבר
הפסקתי להרגיש ככה, ורק חשבתי על כמה אני באמת אוהב אותה וצריך
להפסיק לריב איתה על כל דבר.

ביום למחרת בבית הספר רציתי לדבר איתה, להגיד לה כמה אני מצטער
על אתמול אבל היא לא הגיעה. כשהמורה הקריאה שמות והגיעה אל
סיגל, אף אחד לא ידע למה היא לא הגיעה ושוב הרגשתי נורא לא
בסדר עם עצמי כשכל העיניים הופנו אליי אבל לי לא הייתה תשובה.

בסוף בית הספר החלטתי ללכת אליה הביתה, להתנצל בפניה באופן
אישי. כשהגעתי לביתה ודפקתי בדלת שמעתי קול חלש עונה לי "כן".
נכנסתי לביתה וראיתי שם שכל המשפחה שלה הייתה אבלה, כולם בכו
והיו עצובים, בטח איזה סבא מת חשבתי לעצמי. שאלתי את אימה:
"סיגל בחדר שלה?" אבל לא קיבלתי תשובה, היא רק פרצה בבכי חזק
יותר לאחר ששמעה את שאלתי. אבא של סיגל התקרב אליי ואמר לי
בשקט: "סיגל... סיגל..." המילים בקושי יצאו מפיו, ראיתי דמעה
בזווית עינו. "סיגל התאבדה אתמול בערב" אמר במהירות וגם הוא
פרץ בבכי.
לא האמנתי למשמע אוזניי, זה פשוט לא יכול להיות, זה לא אפשרי.
סיגל, הילדה השמחה, החייכנית שאני כל-כך אהבתי כבר לא פה?

הלוויה הייתה לפני יומיים אבל לא הלכתי. לא יכולתי ללכת ולראות
את כל האנשים העצובים, האבלים וכולם בגללי, למה הייתי חייב
לריב איתה? לא יכולתי לוותר? בגלל המריבות הטיפשיות האלו?
וידעתי, ידעתי שזה בגללי, הכל באשמתי: באשמתי סיגל סבלה,
באשמתי המשפחה של סיגל סובלת ובאשמתי כל החברים שלה סובלים. אם
רק הייתי הולך לאחד הסרטים האלה שלה ובוכה שם בגלל הסרט לא
הייתי צריך לבכות כאן על סיגל.

אני משאיר את המכתב הזה לכם, משפחתי היקרה. אני מקווה שתסלחו
לי. אני לא רוצה לפגוע בכם אבל אני פשוט לא יכול יותר לעמוד
במותה של סיגל. אני הולך להצטרף אליה. כשתקראו את זה אני כבר
לא אהיה פה, אני אהיה במנוחה נצחית יחד עם סיגל.

ולחשוב שרק לפני כמה ימים בשבילי התאבדות הייתה רק עוד מילה
בעיתון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ההתקן התוך רחמי
הראשון היה צרור
אבנים שנדחפו
במקרה לרחם של
נאקה וכך מנעו
הריון.

ואני שואל, מילא
לדחוף אבנים
לתחת של גמלים,
אבל אחר כך עוד
לספר לחבר'ה?



זוזו לסטרי,
הסטוריון


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/11/03 19:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל אור-אל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה