עוד רגע אחד קטן ומצב הרוח שלי ישתפר. כמה שניות, רק אשלם
למוכר בקיוסק שמונה שקלים, והכל ישתנה! הנה אני כבר לוקחת את
הכוס הגדול ומתחילה לשתות מיץ גזר - זה מאוד הגיוני שמצב הרוח
העצוב הזה, הרי שלמיץ גזר יש צבע הכי שמח ומדהים - כתום, לכן,
ואני כמעט בטוחה בזה, כאשר הוא יכנס לתוכי, יעבור דרך הגרון
וישפך פנימה אל תוך הבטן, אז הכל יהפוך לכתום ונורא שמח.
ואני כולי מקווה, שאולי קצת מהצבע המשגע הזה יחדור אל תוך
הנשמה שלי, ואז, בטוח, גם מצב הרוח יהיה מעולה כמוהו.
השיטה הזו חייבת לעבוד. איזה דבר נפלא זה מיץ גזר, אלוהים!
ואיזו תחושה טובה היא לחשוב, שהכל בתוכך נהיה כתום ויפה.
נו... עוד קצת נשאר אצלי בכוס, והנה כבר כל המיץ השמח בפנים,
אבל מה קורה פה?! למה, לעזאזל, אני לא מרגישה שום שיפור
משמעותי? עדיין אותם העצב והאכזבה המלווים אותי רוב הזמן, רק
קצת פחות משעמם. הרעיון שהמצאתי דיי משעשע אותי, הוא מצחיק
בעיניי.
אך במקום השעמום הוספתי לאוצר התקוות האבודות שלי עוד חלום אחד
שלא התגשם. אחד היפים ביותר, על אף שהוא ילדותי ממש...
עכשיו כשאני חושבת על זה, אולי הנשמה פשוט נמצאת איפה שהוא
במקום אחר, ומיקומה לא מאפשר למיץ להגיע עד אלייה,או שהתהליך
מתרחש לאט יותר ממה שציפיתי?
כן! אני בטוחה שזוהי הסיבה האמיתית! אחכה עוד טיפה...