לפעמים מרגישה כמו ציפור זרה.
לפעמים רואה אהבה - אבל לא אצלי.
לפעמים מבינה שכולם הם רק אחד.

רואה צביעות בעולם ואני בינהם, לא רוצה אך פוחדת להיות דחויה.
רואה חברה טובה אך בצד מהחברה - מרגישה דחויה אך היא לא
צבועה.
לפעמים יודעת שצריך להפסיק לחשוב על אחרים, להיות אני ולא הם.

ראיתי בחיים מצבים שאומרים - שצריך לאבד חבר כדי להבין כמה
שהוא חשוב.
פוגעת ולא רוצה אך נפגעת ולא רצויה.
להמשיך ולצחוק לראות ולא להיפגע, עד מתי תיפגע בי אהבה?!

פוחדת מהלא נודע שיבוא בהפתעה לדלתי בלי מילה.
לא רואה שום דבר רק צבעים של חרדה.
פוחדת לדבר להוציא מילה מהפה כי יודעת שבסוף אני יפגע.

פתאום מגלה חברה בלי הדגשה של המילה פשוט אחת נצלנית שאומרת
שאוהבת אבל באמת שלא.
ונדמה לפעמים שהחיים קלים אבל בסופו של דבר הם כל כך קשים.

רוצה לאהוב בלי הפסקה, ולדעת שיש מה.
לא רוצה יותר פרצופים של חרדה, פרצופים של צביע לפניי.
רוצה פשוט חיים לגמרי פשוטים בלי דאגה.

ופתאום משום מקום הרע פשוט מתרומם מהגיהנום.
ופוגע בלי הפסקה באנשים הכי יקרים לליבי.
ואני אומרת לו תיפגע בבקשה באלה שעושים רע ולא בנו - בבקשה.

                                                       
בבקשה ממך - הרע!