אני יכולה לדמיין את זה קורה.
אני יכולה להרגיש את הכל...
הראש שלי הולם כל כך חזק רק מהמחשבה הקשה... שאני יודעת,
לצערי, שיום אחד... יום שקרוב, היא תהפוך למציאות קשה
ואכזרית...
הדמעות עולות בצינור הדמעות שלי (ככה קראתי לו כשהייתי קטנה...
ועד היום הוא נשאר בשמו) והדמעות יירדו...
ולא יפסיקו לרדת...
אבל אני מפחדת... שכמה שאבכה, הן לא ישתוו לדמעות שלך.
אני חוזה את היום הזה.
ואת לא תספרי לי... את לא תבואי, ואת לא תשפכי את מה שעל
ליבך.
אני מניחה שאגלה את זה בדרך שונה וצדדית... ולא ממך.
וזה יותר גרוע...
כי למי תבכי? מי יימחה לך את הדמעה? מי יחבק אותך ויגיד לא
נורא? מי יבכה איתך?
למה את לא מספרת לי... את לא מבינה שאני כאן בשביל לבכות
איתך... בשביל להרגיע לנחם ולייעץ
בשביל לתת לך את חיי... שתהיי מאושרת
שתעזבי... ש... לא יודעת למה אני מצפה.
אולי אני חולמת שיום אחד תתעוררי ותשכחי הכל.
תסבלי ממחלת השכחה... כמה שזה נורא...
תשכחי אותו. תתחלי מחדש...
לא יודעת. אבל מה שלא ייקרה... את לא תספרי לי...
למה? את מפחדת שאטיף לך מוסר? שאכעס? שאתעלם?
את יודעת שאני לא כזו... את יודעת שאני מקשיבה עד המילה והאות
האחרונה שלך...
את פוסלת אותי... את לא נותנת לי הזדמנות לעזור... את לא נותנת
לעצמך הזדמנות.
כואב לי עלייך כל כך... מי היה מאמין, שלילדה הכי יפה בגן...
כל כך רע.
כל כך רע שהיא רוצה... להיעלם. לחלוף... .להתפורר.
מה שעושה אותך מאושרת... הדבר היחיד הזה, הוא הדבר שעושה אותך
כלכך חולה... הדבר שבגללו את לא קמה בבוקר.
הדבר שמפרק לך את החיים עד הנקודה הקטנה היחידה... שגם היא
מלאה בבכי.
אני לא מסוגלת... אני לא מצליחה לראות אותך ככה. אין לי דרך
להתמודד עם זה
אני רוצה לבכות... אני רוצה שיכאב לי במקומך.
אני לא יודעת... אני רוצה שתפסיקי להרגיש.
רגש אחד משתלט עלייך... ממלא כל סנטימטר בגופך.
את יודעת שאת רוצחת?
את מי את הרגת...? את בטח שואלת.
את עצמך את הורגת. בכל נשימה שלך, בכל מבט שלך ובכל מחשבה
שלך.
את מכאיבה לנפש הצורבת שלך... לאט לאט בהדרגה... ולא תישארי.
רוצחת את הסיכויים לחיים נורמליים... ואני כבר לא מנסה להגיד
אפילו "חיים טובים ומאושרים"
את רוצחת סיכוי לחיוך... את גם רוצחת אותי בדרך.
ואני כבר לא מבקשת שתתעוררי... ואני לא מבקשת שתפסיקי. כי את
לא רוצה...ואולי גם לא יכולה.
זה לא משנה למעשה...
אני לא יודעת מה המטרה שלי... אבל אני רוצה להגיד לך
שגם פצע פתוח... נסגר בסופו של דבר.
אני מקווה שהסוף יהיה בקרוב... ולא בנשימה האחרונה שלך.