אין סוף למרחבי הנפש
לילות, לילות אני צועד בהם
חופר בהם בורות
במעדר נחושת.
כמו קברים פתוחים,
תלוליות חומות שמנקדות
את הגבעות הירוקות
לכל מלוא העין.
אמרתי לך,
קחי אותי אתך הלילה.
אוכל לשקוע באחד מהם,
להתכסות ברגבי האדמה הטריים
עטוף בלחלוחית מוכרת
של נימי נפשי.
מדוע לא רצית בחברתי הלילה?
עכשיו אראה לך,
כמה רחוק אני יכול להגיע
לבדי.
[מרץ, 2001] |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.