נורית ליבמן / פעם בחיים |
תאום זהה של יום אתמול
בליטוף אכזר מרקיע מעליו
את האופק הכחול
שמש ויאוש קופחים מעל ראשך
(לו רק להטו מעט פחות)
גופך עייף, צמא למיים ותקווה
ממתין, בחוסר סבלנות מובן
לתום האנחות.
ובין שמיים לערביים
בין צופת למשקע
בין תופת למכה
קול קורא מתוך האדמה:
"לך לך אל גורלך, אדם.
המתן בשקט, שיבוא לילך"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|