היא תמיד נמצאת שם.
באפלה.
מסתררת בצללים,
מתפתלת בסיבוב
ושקטה.
אתה לא תזהה את פניה,
וגם לא תכיר אותה,
אף פעם לא תגיד לה שלום,
אף פעם לא תשמע קולה,
אף פעם לא תריח ריחה,
אף פעם לא תשמע מחשבותיה,
אף פעם לא תדע אהבותיה,
אף פעם לא תרצה.
אף פעם לא תקשיב,
אף פעם לא תזדהה,
אף פעם לא תבין מדוע ולמה וגם מתי קרה.
רק אחרי זה כולם יגידו:
אוי, כמה חבל שהיא התאבדה.
כולנו הכרנו אותה.
כמה היא חסרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.