יושבת מול מכונת הקפה בחמש בבוקר, עדיין לבושה בפיג'מה של החבר
ונעלי הבית הצמריות בצורת כלבלבים.
שוב יש לי נדודי שינה וסיוט. הסיוט הזה שחוזר על עצמו, אני
נמצאת בשום- מקום, מתחילה ליפול ומתעוררת. אז אני מחליטה לנסות
ולהירדם שוב. עדיין רועדת מהחלום הריאליסטי להדהים, אני
מסתובבת מצד לצד וזה לא עוזר, ואחרי שעה- שעתיים של הסתכלות על
התקרה ולסירוגין על השעון, קמה ומנסה לכתוב מכתב לחבר'ה. מנסה
לנסח במילים שפה, במקום החדש, הרבה יותר טוב לי משם, ושלמרות
שאני חושבת ומתגעגעת אליהם כל יום, אני עדיין מאושרת. או, כמה
שזה צבוע. אולי זו הסיבה שכבר חודש של ניסיונות עבר ועדיין לא
רשמתי, ולו מילה אחת, על הדף הורדרד שאני משתמשת בו למכתבים.
כבר עברה כמעט חצי שנה מאז הפעם האחרונה שעשינו משהו ביחד. אז
הם הכינו לי מסיבת פרידה מדהימה. כל מי שהיה חלק מהחיים ההם
שלי היה שם. החברים הקרובים יותר ביקשו שאני אסכם את התקופה
והחמיאו לי כשהם קראו את השיר שכתבו לכבודי. אחרי שכולם עזבו,
נשארנו חבורה מצומצמת של ארבע איש והם התנדבו לנסוע וללוות
אותי לתחנת הרכבת.
אלעד שנהג ורועי, פתחו בוויכוח סוער על הבחירות ושרון שישבה
איתי במושב האחורי הסתכלה עליי בעיניים אדומות. היא התחילה
לדבר על הבחור החדש, שבא להחליף אותי בתפקיד. ניסיתי להקשיב לה
באמת, אבל במקום זה בהיתי על הכביש ושיחקתי בעצבנות עם החגורה.
פה ושם הסתובבתי אליה, מתוך נימוס, מה שכמעט שבר אותי. לולא
היה ראשי מלא במחשבות, הייתי פורצת בבכי - דבר שאף פעם לא
עשיתי לידם.
הגענו לתחנה וכולם נתנו לי חיבוק ארוך, במיוחד שרון הקטנה
שאפילו עם העקבים הייתה רק בגובה שלי. אלעד לא הפסיק ללחוש לי
"ביי" ו"תיהני" ורועי נראה כאילו מתחמק מהמבט שלי. בסוף הרכבת
הגיעה ונפנפתי להם לשלום מהחלון. אני חושבת שהם נשארו ברציף עד
שהרכבת נעלמה. יכולתי לראות אותם שם עד כמה שאפשרה לי השמשה.
פתאום הקצתי מבהייתי, הסתכלתי על תמונת הנוף כל הזמן הזה.
הצצתי בשעון, השעה הייתה כבר חמש וחצי. ראיתי, למרבה הפתעתי,
שכבר הייתה כותרת על הדף -"געגוע". כמה שורות שנכתבו באותיות
טל ומטר ליוו אותה, קראתי אותן וסימנתי עליהן פסים. לא הייתי
מרוצה ממה שנאמר בהן. החלטתי ללכת ולהתרענן במקלחת ואחר כך
להכין ארוחת בוקר. לפני שעידן יתעורר וישים לב שהעיניים שלי
אדומות. לפעמים הייתי נשארת לישון אצלו והסיבה היחידה שמנעה
ממנו לגלות שאני מחסירה שעות שינה, הייתה שהוא ישן כמו דוב.
מתעורר רק אם יש שינוי קיצוני בסביבת המחייה שלו.
@הסיפור הראשון שכתבתי זה זמן רב. |
