"A Sad Story. Could happen to you"

צער מעורב בשמחה,
חצי חיוך - חצי דמעה.
כמה 'לא'-ים עוד אצטרך לשמוע,
הו, מר הרס עצמי (שלה!).

אפילו חן הספר החל להקריח את העיר בצורה מכנית.
בעיר הזו צריך לחשוב בצורה אנאלית.
אכן, המיתון הולך ומחריף,
והיא מתייחסת אליי בצורה בנאלית.

Arbeit Wird Befreien,
כי חופש צריך.
האם זה מוסרי להיזכר בחן בחיוך,
כשאני את השיער מאריך?

לא משנה מקום, גם זמן לא משנה.
ילדה גדולה אהבתי בעליל.
ולמרות שאני ילד השדה,
אני טיפה מזדהה עם הדחליל.

מרגיש שייך מדי,
או אולי לא שייך.
אולי זוהי שאלה קיצונית,
אבל מי זרק את האהבה לפח?

הרס שלה חוזר ואומר,
אולי אני בעצם שלך.
מאוד ייתכן, ידידי,
טרם עלית על השיטה.

גשר אחרון עוד ייפול...


תודות ל:
דליה גל, עמירם לורד, סער דיין, דרור גלוברמן, מאיר אריאל ז"ל,
רפי פרסקי, חן "אברהם" הספר, אמא ואבא, מונצי שטיין.