בורח אל מקום אחר
בו אפשר להסתתר
בו אפשר להיכנע
לעצמי

לא להילחם
בפחדים שלי
שם אני אברח
מעצמי שלי

שם, אני לא חושב
לא שוכח, לא זוכר
ורק מתרגל יותר ויותר
אל המקום האחר

שם אני אוכל להשליך את עצמי
אולי מישהי שתעבור בסביבה
תגלה אותי
תמצא אותי מוטל
עצוב, כואב ומבולבל
מדרך החיים בכלל...

עוד מישהו שהלך לאיבוד
עוד שם שנמחק מהרשימה
ואני אבוד
ואת אמורה להיות מקסימה...

את אמורה להיות שונה
את אמורה לאהוב אותי
ולא לזרוק אותי אחרי שנה
ולשכוח אותי...

כי אני לא שוכח
אני לעולם אוהב
אני רק בורח
ונועל את הלב

מפני אנשים זרים
ומפני אנשים רעים
אף אחד לא יוכל להמשיך לרמוס
את מה שאת רמסת
אני נותרתי לעמוד-
אך הבנין קרס...

ואני, אולי ניצול יחיד
ואולי מלאך
שוכב אין אונים תחת ההריסות
עייף ומלוכלך

ורואה מדי פעם אורות
ושומע צעקות
"זה לא יכול להיות"...
כשמנגד, קול לוחש לי:
"קרה מה שצריך לקרות".

נמאס לי להיות
עבד של הזמן
ונמאס לי בכל יום חדש לגלות
שאלוהים לא קיים

המצאנו אותו כדיי שיהיה לאן לברוח
כמו שאני בורח אל המקום שלי
אני בורח כדיי לשכוח
את החסרונות שלי
שלא נותנים מנוח
ומסתווים
תחת האמת הפנימית שלי...

טוב הלב אל מול אנשים אנוכיים
כשבינתיים החיים לנגד עיניי חולפים
ורק משאלה אחת בליבי:
אני רוצה לאהוב אותי-

אני רוצה להיות אני
ולהיות שלם עם עצמי
ורוצה אהבה
שאוכל לאהוב אותה
ולבטוח בה

לא מבקש יותר
נמאס לי לחיות בצל האחר, במקום האחר
נמאס לי להסתתר.

אבל לשם אני חוזר
כשהלב שוב יישבר...