לשקוע בשקט לתוך נגיעות
שתפרת לי במו ידייך
לטבוע בהן,
לחוש אותן,
זזות, נעות בין מבט למבט,
צדות את הטרף.

להישבר אל תוך קרן אור
שתלשת לי מהשמש,
להתחמם, להישרף, להתכלות.
לחוש, ולא לראות,
את החום ההולך ומתגבר.

להתמוסס מכל מלה,
לצלילי מנגינה ענוגים.
להתרסק אל תוך הצלילים,
שיגאלו אותי מהייסורים שהחתמת בי,
ויובילו אותי לעידן חדש,
שמח יותר, מלא יותר,
עמוק יותר- בלעדייך.


23.11.2003

שיר שנכתב באוטובוס חזרה מהמוזיאון,
כששמעתי את השיר "עוד חוזר הניגון",
שתמיד עושה לי משהו חזק כ"כ בלב.