לשקוע בשקט לתוך נגיעות
שתפרת לי במו ידייך
לטבוע בהן,
לחוש אותן,
זזות, נעות בין מבט למבט,
צדות את הטרף.
להישבר אל תוך קרן אור
שתלשת לי מהשמש,
להתחמם, להישרף, להתכלות.
לחוש, ולא לראות,
את החום ההולך ומתגבר.
להתמוסס מכל מלה,
לצלילי מנגינה ענוגים.
להתרסק אל תוך הצלילים,
שיגאלו אותי מהייסורים שהחתמת בי,
ויובילו אותי לעידן חדש,
שמח יותר, מלא יותר,
עמוק יותר- בלעדייך.
23.11.2003
שיר שנכתב באוטובוס חזרה מהמוזיאון,
כששמעתי את השיר "עוד חוזר הניגון",
שתמיד עושה לי משהו חזק כ"כ בלב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.