הולכת בדרך לא מסומנת
רגליי מהססות על גשרי מים
ידיי לופתות קירות אויר באור גחליליות,
עם כל פסיעה נושרות, פיסות פיסות,
עין נמלה, שריון צב, סנפיר דג,
ושארית שפם חתול.
אז מה אם התחפשו להרצאה מושכלת?
מילים מילים בה נפערות לפצע
כשנגיעת מבט מחיה אותן אחת אחת,
וכל אחיזת מילה היא עקירה
ממקום שהיה פעם בית,
ודג פורש כנפיים עף בחדר
בין קירות מקושטי פסים כמו סורגים,
בו אישה בלי שם, אילמות קולה ערווה,
עורגת את תקוות אתמול, וחלומות אולי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.