היה חשוך... היה קר.. הערפל התערפל לאיטו, ומבעד לצללים יכולת
לראות גוויות של חיות ערופות ראש... הדגל הלאומי שהתנוסס פעם
על ראש התורן נמצא בבוץ, מוכתם וקרוע, סימן אחד מרבים לטרגדיה
שקרתה...
התורן שעליו התנוסס הדגל, היה מרוסק על הרצפה, ניתן לראות
שבנופלו הוא מעך את הצריף שכרגע כבר לא נראה כמו צריף אלא יותר
כמו מבנה שהוכרזה עליו סכנה... הרוח נשבה ויצרה קולות משונים
ומחרידים לאין-ערוך... נדמה היה לשומע אותם שאלה נשמות
בעלי-החיים שזועקות לנקמה בצווחה מקפיאת דם. מדי פעם נשמעו
צפצופים מרוחקים, לא למרחק, אלא לעומק... מתחת לכל ערמת
ההריסות נח לו שעון מעורר... שהמשיך לנסות להעיר את המתים,
ובהם את גנרל נלסון.

קצת שמאלה משם, ניתן היה לראות חיה גדולה בעלת שני עיניים
זוהרות דרך הערפל דוהרת לכיוון מקום זה, היא השמיעה רחש דקיק
של תנועה, ומדי פעם הוציאה גניחה שנשמעה מקפיאה אפילו יותר
מצווחת החיות ערופות הראש... ככל שהיא התקרבה ניתן היה לראות
שגודלה כגודל חדר במלון 5 כוכבים, צורת פניה הייתה כצורת
מרובע, מרובע בעל קו למעלה, המצח של החיה היה פרוץ, היה שבור,
אבל לא נדמה שכאב לחיה, היא הייתה נחושה במשימתה להמשיך עוד
ועוד...

הרכבת עצרה! נשמעו כמה נביחות ברוסית, ושלושה אנשים בעלי מעילי
שרד יצאו החוצה, הם כיוונו את רוביהם לעבר הרביעי שיצא אתם.
האדם הרביעי לבש חולצה לגופו, ונעליים שנועדו להליכה נעימה
בהרים, למרות שהיה ברור לו שהוא לא יזכה לשום דבר נעים...
האנשים כיוונו את הרובים אל האיש הרביעי והאיצו בו לעבר מתקן
שהמון כדורים בעלי קטיפה שחורה שכבו סביבו, האיש נפל על הרצפה
והשתנק כאשר רובה פגע בבטנו בעוצמה. "דבר!" - נבח האיש מעליו
ברוסית ואיים לשלח עוד מכה בגופו הצנום של האיש. "סלבה, אני לא
חושב שהוא יודע משהו" - לחש מישהו, מיד לאחר מכן, האיש שכנראה
קרוי היה סלבה כיוון את הרובה אל מי שדיבר: "אתה מדבר אלי? מי
אתה בכלל יא אפס מאופס שאימא שלו השתינה?!? אם עוד פעם אחת
תפנה אלי בלי רשות בשלושה עותקים, הקנה הזה" - סלבה כיוון את
הקנה אל אפו של הדובר, "ייכנס לך לתוך האף, ינגב את הנזלת,
ויירה את הכל בחזרה אל המוח שלך!". סלבה נפנה שוב אל האיש ששכב
על הרצפה וירק דם, "אנחנו יכולים לעשות את זה בדרך-הקלה ובדרך
הקשה, זו ההזדמנות האחרונה שלך, קח אותה!", האיש על הרצפה קם,
הסתכל לסלבה בעיניים של גיהנום ואמר: "אני מי שאני, ואתה מי
שאתה. אני מי שאני, ואתה סתם רוסי שנהנה לפעול באלימות וחושב
שככה בעיות העולם ייפתרו", האיש נפל שוב על הרצפה, לופת את
בטנו מרוב כאבים... שלושת האנשים טיפלו במכשיר שלפניהם, אחד
מהם חזר אל הרכבת והוציא משם שק, הם הוציאו את הצב מהשק, נתנו
לו להריח כמה עלי חסה, וכאשר ראשו יצא החוצה, הם תפסו אותו
וקשרו אותו לקצה הרחוק של המכשיר... הם תחבו את ידיהם לתוך
שריון הצב, נעצו ברזל ברגליים והוציאו אותם, לפתו חבל עבה סביב
הרגליים, מתחו אותו בעוד הצב צווח... אחד מהם הוציא אולר מהכיס
האישי שלו ודקר את עינו של הצב, הצב שתק. לאחר שהצב נקשר
כהלכה, שלושת האנשים הסתכלו למעלה, וסלבה התיר את הקשר מקצה
העליון של המכשיר. הגיליוטינה נפלה על הצב, מפרידה בין מוח הצב
לבין גופו, רגעים אחדים אח"כ גוף הצב ניסה להמשיך לברוח, אבל
ראש הצב לא, ראש הצב היה מוטל ליד ראשי החיות האחרות, מחייך
חיוך מוזר... חיוך כמעט לעגני.

שלושת האנשים ניקו את שאריות הצב מהדרגש והניחו את גופו בצד,
אחד מהם ניסה לדמיין את טעם הצב בפיו, שני חשב על הסעודה
הלילה, הוא מעולם לא טעם מרק צבים. סלבה לא חשב על הסעודה
הלילה, סלבה היה צמחוני. סלבה לקח את האיש, הצמיד אותו לדרגש
וקשר אותו, הוא הוציא את האולר שלו והעבירו על לשונו, פוצע פצע
דק וטועם את טעם הדם, הוא משח את האולר בדמו והעביר אותו על
מצחו של האיש... סלבה אהב את הקטע הזה, זה היה כמו פולחן
בשבילו, פולחן של מוות! לאחר מכן, סלבה לקח את האולר, ורשם את
ראשי התיבות שלו על חזו של האיש... כך שכולם ידעו, שסלבה
בודרוצ'סקי הרג איש זה! סלבה לקח את האולר וטעם את טעם הדם...
עתה הוא נעשה כמו כריש, רעב וצמא לטעם הדם, הוא נכנס לטרנס
בלתי נשלט, הוא התכופף לעבר גרון האיש וחשף שיניים, הוא נעץ את
שיניו בבשר החי... הוא השתלהב יותר ויותר... ו... ו... ועצר,
הוא לא רוצה להרוג את האיש עכשיו, למצוץ את דמו מהעורק הראשי
ישירות (אחרי שראשו ייכרת) יהיה טוב יותר. הוא הביט מעלה לעבר
הקשר, והחל להתיר אותו, כאשר הוא גמר להתיר את הקשר, הוא ברך
את תפילת הדרך ועזב את הגיליוטינה.
סלבה מעולם לא אהב שזוטרים מסתכלים עליו כשהוא מבצע את הטקס
שלו, לכן הוא שלח אותם בחזרה לרכבת, ועתה כשחזר, הוא הסתכל
עליהם וצעק: "מה זה המהומה זה פה?!? אין לכן חוש כבוד? חיים
כמו חזירים, לוענים כמו צוענים! סדרו פה מיד תכף, או שנעזוב
אתכם ביחד עם החתול המנומר!"... קציניו של סלבה אספו את משחק
הקלפים ששיחקו ביניהם ועברו לקרון האחורי, סלבה הביט לאופק
וחשב על כך שמחר יש יום חדש.


מעבר לאוקיינוס האטלנטי בצד השני של העולם, היה גורד שחקים,
חלונותיו היו גדולים, הם היו מיועדים להקהות את אור השמש שנכנס
פנימה, וזאת גרם ליצירת השתקפות. הוא היה משופע כלפי מטה והיה
בכלליות יותר רחב בבסיסו מאשר בראשו. מסביב לו היו מכוניות
שעשן היתמר מהן, מדי פעם נשמעו פיצוצים חרישיים מסביב
לבניין... מלמעלה נשמעה סדרת פיצוצים רחוקים שמאופיינים
כפיצוצים על-קוליים.
מתחת לבניין עבדו כמה אנשים על מכרות יהלומים מאד רווחיים
יחסית, וצעקו אחד לשני בשפה מוזרה שלא ניתן להגדיר אותה
כאיטלקית.

בראש הבניין, בקומה ה127, ניצב לו חדר המשקיף על כל סביבת
העיר, חדר זה היה, אופייני וטיפוסי לחדר: הוא היה בעל קירות
לבנים. בצדדיו נחו להם קישוטים יפים, וכל מיני סיסמאות שנונות
התנוססו על הקירות, גורמים למסתכל בהם להבין שמי שמשתמש במשרד
זה, סביר להניח שהוא לא תלה את הסיסמאות כדי להביע עמדה, אלא
יותר בגלל שזה יפה, המסתכל מהצד אפילו יכול היה לחשוב שאולי
המשתמש במשרד זה בעצם אוסף את הסיסמאות הקיטשיות האלה להנאתו
האישית... אבל מי שראה את המשתמש במשרד, ומי שכן צפה מהצד יודע
שאם הוא רק יתחצף כדי לומר זאת, למחרת הוא לא יהיה קיים.
אבל אולי הקישוט היפה ביותר שנח לו בחדר היה בקיר השמאלי. נעלי
העקב הגבוהות במיוחד נחו להן על השולחן שמלפנים, משאירות חותם
בעץ הרך... עיניה היו דרוכות בפיסה של נייר שהייתה לפניה,
שהכילה קודים משונים וספרות מוזרות. שמלת המיני שלה הייתה
אדומה, והתאימה בדיוק לחולצתה שהייתה סגולה בעלת דש אדום.

צפצוף מכני נשמע משולחנה של סינדי, סינדי התכופפה אל השולחן
ולחצה על כפתור שנח לו שם, "כן?" אמרה סינדי, והמשיכה לעיין
בפיסת הנייר... "מר ג'ון דבידור נמצא פה, הוא אומר שאת מכירה
אותו" - לחשש המכשיר.
סינדי עיוותה את פרצופה בהבעת אימה והחישה במזכירה להכניס את
ג'ון. כאשר ג'ון נכנס, סקרה סינדי במבטה את האדם שלפניה, הוא
היה מוצק, בעל חזות מזרחית, הוא היה לבוש בחליפת שרד - מה שגרם
לך לחשוב על ליצן במדים... ג'ון לא היה אדם נעים, הוא לא נוצר
כדי להיות אדם נעים, הוא אף פעם לא חשב עצמו כנעים, ואף אחד
מידידיו לשעבר לא יגיד שהוא היה בן-אדם נעים. הדבר שהשרה עליו
את רוח האימה הגדולה ביותר שפגשת אי-פעם היה העובדה שהוא לא
היה מפחיד, למעשה הוא נראה אדם נעים, לא היית יכול להצביע על
הדבר שגרם לך כמעט להקיא את נשמתך כשראית אותו בפעם הראשונה,
לא היית יכול להגיד שאלו היו העיניים, האף, הפה, האימה שלטה
בפנים שלו, ואם ניסית להסתכל איפה היא בדיוק היית מתחרד אפילו
יותר כשהבנת שהוא בעצם אדם כמוך וכמוני, וכמו כולנו... אם היית
פוגש אותו בשעת חצות לבד ברחוב, היית ממשיך ללכת, נכנס למיטה
ורועד מפחד עד הבוקר למרות שלא ידעת למה.
זה היה מר ג'ון, והוא היה גאה בכך.

סינדי הורידה את הרגליים מהשולחן והסתכלה על חולצתו של ג'ון,
אף אחד לא הישיר מבט עם ג'ון, זה היה מפחיד ואימתי מדי. "אם
אתה פה, זה אומר משהו, אני רק לא יודעת מה" - פלטה סינדי
חלושות... האישה שגרמה לכל אחד שפגשה לבכות, האישה שאהבה לשחק
באגו של הגברים שניצבו מולה במשרד זה, רצתה עכשיו לברוח ולא
לחזור... אבל היא ידעה שהחלונות מוגנים, ואם תנסה לרוץ אליהם
תיראה כמו טיפשה... "כן, אני אכן פה, ובידי התדריך למשימה הבאה
שלך, האם המקום הזה מוגן?" - שאל ג'ון. סינדי לחצה על כפתור
שנח מתחת לשולחן, ואמרה: "עכשיו, כן.". ג'ון חייך והחל לדבר
שוב: "הם תפסו את הסוכן הכי טוב שלנו, חוץ ממך, אנו איבדנו אתו
קשר כבר יומיים, ובהתאם למטרה שהיה עליו להשיג, אנו שולחים
אותך, את הטובה ביותר, וכנראה שתמיד תהיי. את מכירה את הכללים,
בעוד כשעה בלובי" - ג'ון יצא. סינדי הסתכלה על הדפים החדשים
שלפניה והחלה לעבור על פרטי המשימה, המשימה הייתה מסוכנת,
המשימה הייתה נחרצת, אבל אם אין ברירה, וזה היה המצב, היא תעשה
זאת, והיא תעשה זאת כמו תמיד בסגנון המיוחד לה... סינדי לחצה
על כפתור נוסף מתחת לשולחנה והחלון העצום שהיה מאחוריה הסתובב
וגילה חדר נוסף, חדר שהיה אפילו גדול יותר מקודמו... כמו שהיא
תמיד אמרה, מאחורי חלונות ניתן להחביא הכל! עוד כשתכננו את
הבניין תכננו זאת כך, בגלל זה היה שיפוע, השיפוע נועד כך
שבדיוק חדר אחד בכל קומה יתפספס וישאיר מקום לתא סודי כזה, רק
מעטים ידעו על התאים, והיא ידעה על כולם.

כעבור כשעה, כל הנוכחים בלובי הסתובבו לעבר המעלית, זה תמיד
היה כך בשעה 16:51, אבל השוער לא היה רגיל שזה קורה בשעה כזו
מוקדמת, לכן הוא היה מופתע כשראה את סינדי פוסעת בקלילות
האופיינית לה כל-כך, היא צעדה למרות המבטים שניבטו בה לעבר
שולחן רחוק בפינה והתיישבה לצד זר. השוער יכול להעיד על כך
שקצת לפני כמה רגעים, אותו זר פסע גם הוא לעבר השולחן, נתן כמה
מבטים בסובבים אותו וצפה בהם בורחים אל הרחוב, כאשר שאל השוער
אותם מה קרה, הם ענו: "בבלחיגנה שינטה כיוצי ליגונה פים פים
זם!". מיד לאחר מכן, ישב הזר על השולחן ותופף באצבעותיו, כאשר
מישהו התקרב אליו, הזר היה קם, מחייך בנימה לעגנית ונותן
לאנשים לברוח מהמקום.
סינדי התיישבה בכיסא שנח לצידה, ואמרה לג'ון שהיא מוכנה לזוז,
ג'ון הביט בה ושם לב שהיא, כמו כולם, לא מישירה אליו מבט, הוא
לקח את ידה וליווה אותה החוצה. מיותר לציין שעתה, אף אחד לא
הביט בה, אנשים אמרו אחר-כך שהם פחדו אפילו להרים מבט אל מול
הזר הגבוה שהיה עמה. מוסינזון לעומת זאת הסתכל לעצמו בצלחת,
הסתכל על הזר, והחליט שמהיום הוא הולך להיות צמחוני.



סינדי הרהרה קצת על מה היא הולכת ללבוש מחר כשהיא מכוונת פגיון
דק שבראשו היו יהלומים, ישירות על סנטרו של הגבר שהעיז לומר לה
שהיא נלחמת כמו אישה שמגינה על כל המטבח שלה עם סכין לחם. היא
החליטה שמוטב יהיה אם היא תלבש שמלה שחורה, היא שאלה את הגבר
שלפניה איך היא תיראה אם שמלה שחורה, הוא אמר שהיא תיראה די
טוב ושאל אם הוא יכול ללכת עכשיו, היא אמרה לו שלא והוציאה את
הפגיון המעוצב יפה יפה דרך המוח של האיש שהתעוות בעיוות
מנטאלי.

היא צעדה לעבר חדרו של הסנטור, שילחה בעיטה צדדית לסנטרו של
האיש משמאל, אגרוף מסובב לעינו של השני, תפסה את ענק הפנינים
שלה, שיחררה את התופסן שחיבר בין שני חלקי השרשרת, פיצלה אותה
לשניים, ואז במראה ססגוני של צבעים, היא קירבה את שני הגברים
ביחד כך שיגעו בנקודת Z, ונזהרה שהמוח, הדם, והמעיים לא יותזו
עליה (זאת הייתה שמלה לבנה). מיד לאחר מכן, היא הוציאה מארנקה
שני סכינים אולטרה מתקפלים, כיוונה אותם לשני חלקיה של הדלת...
נשמה עמוק... ולחצה על הכפתור המשחרר את הסכינים, הסכינים
ניתזו ישירות אל שני צדדי הדלת, באותו רגע ממש, היא העיפה עצמה
את אל הידיות פתחה את הדלת, עיוותה את הסכינים שמאלה וימינה
בהתאמה, ישירות כדי לתפוס את שני האנשים משני צדדי הדלת ולגרום
להם חתך כל-כך עמוק שגרם להם להיכשל במילוי תפקידם. היה אחד
שהיא לא לקחה בחשבון, והיא התכופפה בדיוק בזמן כששני יריות
נורו במטרה לפגוע, היא התכופפה עוד יותר וזרקה שני כוכבי
נינג'ה, האיש שמלפנים ראה זאת בזמן וקפץ, מציל את עצמו מפגיעה
עצמית קשה ביותר. סינדי התרוממה, ונתנה בעיטה שהעיפה את הרובה
הדו-קני מידו של האיש שלפניה. הוא שילח אגרוף שפספס את סינדי
וגרם למותו, כיוון שסינדי תפסה אותו וגלגלה אותו אל החלון,
ראשו נפגע מהחלון בנקודה  P3 והוא איבד תחושה בשתי ידיו, סינדי
תפסה אותו ונגעה בו בנקודה S, הוא נרדם וסינדי הניחה אותו על
הרצפה, נלחמת טוב, היא אמרה, חבל שתבוזבז כל-כך מהר.

סינדי קמה מהרצפה וצעדה לעבר סנטור היתלר, הוא עמד ללא תזוזה
בפינה ליד החלון, סינדי הישירה אתו מבט ושאלה אותו איך הוא היה
רוצה למות.
סנטור היתלר ביקש ממנה: "בבקשה! יש לי ילדים! יש לי אישה! אני
לא רוצה למות, בבקשה, אם נשארה בך עוד טיפת אנושיות, אם יש לך
שמץ של מושג לגבי המושג חיים, בבקשה! ראיתי איך טיפלת בסיקסון,
הושבת אותו על הרצפה... בבקשה!". סינדי הסתכלה עליו בזלזול,
אין דבר יותר גרוע מלהתחנן לפני סינדי, זה היה הדבר הגרוע
ביותר שרק אפשר היה לעשות לפניה, כל מי שהכיר אותה ידע זאת,
אבל סינדי ניסתה לשלוט בעצמה, יש לה משימה והיא לא יכולה
להתפרע כמו שהיא רוצה. סינדי תפסה אותו מהצוואר בנקודה E
(enormous pain) ושאלה אותו: "איפה זה?!?" - הסנטור שאל אותה
מה זה "זה"? סינדי שילחה אותו לעבר התקרה והמתינה שייפול בחזרה
לקרקע, כשהוא נפל, היא אמרה: "אל תשחק איתי משחקים היתלר! אין
לך מושג כמה כאב אני יכולה לגרום!" וכדי להמחיש זאת היא הוציאה
את הפגיון, תפסה את ידו ושילחה בגופו גל רעידות שרק היא יכולה
לגרום.

כעבור דקה של גניחות, שאלה אותו סינדי שוב: "איפה זה?!?",
היתלר הסתכל עליה ואמר "בבשקשה...", סינדי הוציאה מכיסה אזמל
קטן והתחילה לחרוש בבית-השחי של האיש, האיש צרח מרוב כאבים,
והתפתל קדימה אחורה, קדימה אחורה. סינדי הפסיקה לרגע והסתכלה
בעיניו של האיש... עיניו היו כבויות וחסרות מבע, פיו מלמל כמה
מלים שבאחת מהן הייתה המילה אלוהים... סינדי, עתה, לרגע קט,
לרגע קט בלבד, חשה שמה שהיא עושה זה לא בסדר, אבל היא שייכה את
זה לחום, ושאלה את היתלר שוב, היתלר הסתכל עליה במבט שהיא
שנאה, זה היה המבט הגרוע ביותר שמישהו היה יכול לתת, זה היה
מבט של ברכה, כולם ידעו שאם קיבלת מבט כזה, זה אומר שיותר לא
תוכל להוציא מאדם זה שום דבר אחר... זה היה מבט של אדם שסבל עד
כדי-כך שלא משנה מה תעשה לו, זה אדם שמסתכל אליך, לא בהתגרות,
לא בפחד, לא ברחמנות, אלא באדישות... כאילו הוא אומר, "לא משנה
מה תעשה לי, אני ראיתי את המוות". סינדי שאלה את היתלר למרות
זאת, היתלר לא ענה. ואז סינדי כופפה אותו קדימה ולחצה לחיצה
עדינה אך תקיפה קצת מתחת לרקה, מעל העצם האמצעית, לתוך שקע
שקרוי בפי 'מומחי המוות' כנקודת M הנקודה שגורמת למוות המהיר
ביותר, אך גם המרסק ביותר... איבריו הפנימיים של היתלר התפוצצו
לתוך עצמם, מוחו שקע ונמס בבעבוע כימי גנטי, ומעיו החלו
להתערבב באוויר צח שהשתחרר מהריאות, אם מישהו היה מנתח את
היתלר עכשיו, הוא היה מגלה שכל תוך תוכו של היתלר מוזג לתוך
עיסה יחידה של דם... למרות שתוך היתלר הפך להיות אחיד, עיניו
של היתלר שקעו פנימה לתוך הגולגולת וחיוך השתרע על פניו...
המוות האימתני ביותר שרק קיים.

סינדי יצאה החוצה מהבניין, שם נחה על הספסל, הוציאה מכשיר קשר,
ונתנה לג'ון לדבר: "אני מבין שהצלחת?". סינדי ענתה: "כן, כל
החלקים האורגניים של הסנטור בקרוב יתמזגו עם הטבע, אבל לא
הצלחתי להוציא ממנו את המידע...", ג'ון הנהן בראשו ואמר: "זה
בסדר סינדי, מצאנו את הרמז שהוביל את הסוכן הקודם, אני שולח
אותו בקוד מסווג מספר 56, לכי לשם, ותיזהרי! יש מחסור בנשים
כמוך בעולם כיום", סינדי חייכה, היא הייתה רגילה לקבל מחמאות,
אך לא מג'ון.

היא נסעה לעבר צ'רנוביל, השם הזה היה מוכר לה, אה כן... זה היה
שם העיר שבה היה האסון האטומי... לאחר כשעה היא הגיעה, החנתה
את הרכב ופסעה החוצה, היא הרימה את היד ועצרה סכין שניתז
לעברה, היא שלחה כמה קללות ברוסית והציגה תעודת שוטר מיוחד
שהיא לקחה משומר הסנטור, סלבה התקרב אליה, ושאל אותה מה אישה
יפה כמוה עושה בארץ כזו. הוא ליווה אותה מבעד לערפל אל תוך
הבניין הממשלתי,

היא הסתכלה על הדרך בינתיים, פעם המקום היה יפה... משמאל
ומימין היו מדשאות ענקיות... הדרך הייתה מרוצפת באבנים יפות
למראה שהתלכלכו...
הבניין עמד כנראה על תילו כבר זמן מה אם לשפוט לפי מראהו...
הוא היה מעוצב בצורה דרמטית, הוא כנראה היה פעם לבן, כרגע הוא
היה אפור, בראשו הייתה מין כיפה שהצביעה על השמיים, בקידמתו
היו מדרגות שהובילו אל עמודים שנשלחו מעלה אל הכיפה... פעם
בניין זה היה חשוב, ניתן היה לראות את זה, אבל עתה הוא נראה רק
כחיקוי זול של מה שרואים בתמונות... סינדי נכנסה פנימה, בפנים
נראה היה כי פגז נפל, אבל סינדי ידעה את משימתה, הם עלו
במדרגות מעלה מעלה, סלבה אמר לה שהנציב המקומי ישמח לקבל אותה,
הוא בירך אותה על עוז רוחה ושאל אותה לשמה, סינדי ענתה לו:
סלבסקה. אסור היה לה להסגיר את שמה האמיתי, בייחוד עקב העובדה
שהוא לא רוסי... סלבה הסתכל עליה במבט מוזר, אבל לא אמר דבר,
סינדי רשמה לעצמה שבדרך הביתה, היא תצטרך להרוג אותו. סלבה
נכנס אתה יחד לחדר הנציב... סינדי שאלה אותו אם סלבה יכול
לצאת, הנציב אמר שסלבה הוא האיש האמין ביותר שלו והיא יכולה
להגיד כל דבר לפניו, סינדי התכוונה באותו רגע לתפוס את סלבה
בנקודה R ולגרום לא לצאת, אבל סלבה הקדים אותה ושילח לה מכה
עצבית חמורה שטלטלה את סינדי כמו עלה נידף... סינדי התרגזה
והפילה את סלבה למטה בכל המדרגות. היא סגרה את הדלת כדי להיות
עם הנציב לבד... בפרטיות.

סינדי החלה לשחק שוב עם הפגיון בין אצבעותיה... היהלומים ריצדו
במופע אורות מרהיב בין אצבעותיה... היא זרקה את הפגיון, הפגיון
ננעץ בשיער הנציב והדביק אותו לקיר. "ממממ... מממ... מההה את
רוצה?" מלמל הנציב... סינדי חרשה עם הטבעת שלה שריטה ארוכה
ועמוקה על מצחו, התקרבה אליו ואמרה בקול מתקתק: "יש אצלכם משהו
ששיך לנו, אתם גנבתם אותו..." עתה סינדי עברה לקול תקיף יותר,
היא הסיטה את שערה לצד ודרשה ממנו: "איפה הכדור?!?". הנציב
עמד, רועד מפחד, שלולית החלה להצטבר מתחת לרגליו... "הם לקחו
את זה, הם אמרו שזה יהיה בטוח שם! אני לא יודע שום דבר! בבקשה!
אני לא רוצה למות, אני צעיר מדי, אני סתם בן-אדם שהתחנן כל
חייו בשביל כבוד ועכשיו משחית את הכבוד שלו בשביל חיים,
בבקשה!" - סינדי לא הגיבה לשטויות של איש שעושה בתחתונים, זה
מתחת לכבודה. סינדי הישירה מבט רציני לעברו ואמרה: "איפה זה
שם? לאן הם לקחו את זה?", הנציב כמעט והתמוטט על הרצפה לולא
סינדי שהחזיקה אותו מהסנטר עם הפגיון: "לאוקראינה, שם בתוך
בסיס צבאי גורגלין, הם שומרים על הכדור", סינדי התחילה ללכת
לכיוון החלון כאשר חזרה, הודתה לנציב, פיצצה את מוחו,
והמשיכה.
לפתע נפרצה הדלת וסלבה נכנס, הוא החזיק אקדח דו-קני, מכוון
היישר לראשה של סינדי, סינדי התכופפה ובעטה את האקדח מידו, אך
לא כמו הקודם, הוא תפס אותה בצוואר, חסם את ידה מלהיתקע
בגרונו, והתכוון כבר לשסף את גרונה, כאשר הוא ראה את הפגיון,
הוא עצר לרגע, אבל זה הרגע היחיד שסינדי הייתה צריכה... תוך
כמה רגעים היא הייתה משוחררת, פגיונה בידה ומכוון ישירות אל
סלבה, סלבה תפס את ידה ועיקם אותה. סינדי על מנת להשתחרר נתנה
ליד להתעקם והמשיכה להתגלגל, בגלל עוצמת הגלגול, סינדי נזרקה
מהחלון ונחתה על שתי רגליה, סלבה החל לרדת במדרגות כדי לתפוס
אותה, אבל הוא הגיע מאוחר מדי, סינדי כבר נעלמה.

ג'ון חייך, סינדי מצאה סוף סוף שהיא מוכנה להודות שאולי הוא
טוב ממנה, אבל דווקא עכשיו זה לא התאים, במיוחד כשהמישהו הזה,
הוא חלק מהאויב. ג'ון הקשיב לסינדי בדריכות והבטיח לה שהיא
תקבל מענק אם תביא את הכדור בשלום, לסינדי לא היה אכפת מה הם
יעשו בכדור הזה, רק מה היא תקבל ממנו, והיא הולכת לקבל הרבה
ממנו, או יותר נכון, בעבורו.

"אשיקרה, כולכלוף תגידרה!" צעק האיש למנוף שהניח את המסוע על
גג הבניין, מקום זה, כמו כל מקום, היה נטול בערפל... הציפורים
לא צייצו במקום הזה, והעפרונים לא שרו... 'גנרל חורף' השתלט על
מקום זה כבר לפני שנים רבות, מחסל כל פיסת שריד חי, הדבר היחיד
שנשאר הוא השורדים ששרדו בזכות מיטות חמות... שמיכות... מאגרי
חורף... ובייחוד, מזגני חורף שחיממו את המקום 23 שעות ביממה
(שעה אחת מנוחה). מסביב לבניין היו אנשים צועקים בשפת
המקומיים, וערמות מלט מדי פעם, מי שהיה מסתכל על הבניין שנבנה
לפני כ5 שנים (ועתה מט ליפול) היה חושב שאולי מחביאים פה שטרות
מתחת לקירות, לרצפות... הוא יכול היה אפילו לחשוב שרואה חשבון
מזהיר וחכם אולי הרוויח כאן כמה מיליוני דולרים במרמה... אבל
לצופה מהצד, לעולם, אבל לעולם! לא היה נראה שמתחת לבניין ישנו
בסיס הבסיס הצבאי השמור ביותר בארץ, מוגן ע"י כ200 חיילים, 20
עמדות הגנה, 17 טנקים, 38 לייזרים, ו28 שרפים. לצופה מהצד היה
אולי נראה שמקום זה מכיל מקסימום 2 מיליון דולר (במקרה שיש שם
איזה יהלום שהלך לאיבוד), אבל לצופה מהצד, לעולם לא היה נודע
שבתוך המוצב הצבאי השמור ביותר, מאחורי עשרות קרני לייזר, נח
לו הכדור היקר והשמור ביותר בעולם. ערכו נקבע כ 0 דולרים, בגלל
הסיבה המיוחדת שאף אחד לא הולך לקנות אותו, וזאת בגלל שמי
שברשותו הכדור לעולם לא ימכור את הכדור, אלא ישתמש בו למטרותיו
בלבד. אם היו מעריכים את הכדור, ערכו היה שווה כנראה כערך
כדה"א עצמו, כי מי שבידו הכדור, יכול להרשות לעצמו את כדה"א...
הדרך היחידה שהכדור עבר בין מדינות העולם היה בדרך שסידני עמדה
להשתמש בה... הדרך המפורסמת ביותר להשיג דברים שאתה ממש רוצה,
אבל פשוט לא יכול להשיג.
סינדי פסעה לעבר הבניין, הוציאה מהכיס מכשיר מיוחד, והפעילה את
הכניסה הסודית, השגיחה שאף-אחד לא משגיח, ונכנסה פנימה. סינדי
ישר איתרה שני חיילים שישבו בשקט בשני צדי הסולם, הם שאלו אותה
לתעודת זהות כלשהי, והיא הגיבה בכך שניפצה להם את הגולגולת.

סינדי המשיכה, בעודה ממשיכה, היא שיספה עוד כמה ראשים, היא
הבחינה בלייזרים שנמשכו מדי פעם, והבינה שהכדור הולך להיות
שמור ביותר... היא כמעט עלתה על מוקש כאשר מישהו הזהיר אותה
בצעקה, היא הודתה לו, התקרבה אליו, לחצה את ידו והרדימה אותו
בסם שהיה בכף ידה, היא לא רצתה להרגו, לא אחרי שהציל את
חייה... למרות ההגנה ההדוקה שהייתה לכדור, סינדי התקרבה יותר,
מחסלת ראשים מקריים באמצע ולחוצה עד לשד עצמותיה... היא החליטה
לקחת מנוחה, חלצה את שערה, נפנפה אותו מצד לצד ושיחררה את
צווארה, לפתע מישהו מאחוריה החל לעסות את צווארה, סינדי קפצה
קדימה ושלחה ידה אל חולצתה לשם הוצאת הפגיון, סלבה הסתכל עליה
וחייך: "אז אנו נפגשים שוב! מיס..." סינדי לא ידעה אם הוא יחיה
מספיק כדי לדעת את שמה האמיתי, אבל אמרה לו בכל זאת: "סינדי"
סלבה חייך בהפתעה, והתחיל להגיד משהו: "את שייכת כמוני לסוכנות
הר..." תשובתו נשארה חצי תשובה כשהוא עף לעבר עמוד בקרבת
מקום.. סינדי התקרבה אליו ובעזרת דקר בקצה סנדליה, היא חוררה
את פרצופו. סלבה התרומם, תופס את לחיו, הוא ניסה לעצור אותה
אבל ללא הועיל, היא שילחה את הפגיון ישירות בכוונה לפתוח
בטקטיקה Z  (בסופה, הראש נפגע בנקודה Z). אבל סלבה היה מודע
לזאת, תפס את הפגיון, השליך אותו מידיה ונכנס לטקטיקת הגנה,
סינדי לחמה טוב, הוא ציין לעצמו... למעשה היא לחמה טוב יותר
מכל לוחם שהכיר אי-פעם, הוא רק קיווה שהוא יהיה מספיק טוב
בשביל לא להידרס ממנה... סינדי המשיכה להילחם ובינתיים הרהרה
איזה נעליים כדאי לה לנעול מחר... היא חשבה לשאול את סלבה אבל
חשבה שזה לא מנומס. כעבור כ5 דקות של קרב מאומץ משני הצדדים,
סלבה לקח את הפגיון שלו, ונעלם. סינדי החליטה להמשיך למרות
הכל... היא הגיעה לחדר בו שכן הכדור, במרכזו נח לו הכדור,
סינדי הוציאה מראת איפור מהתיק ובעזרת מכשיר אופטי חישבה כמה
דברים... "כן." היא אמרה לעצמה, אכן כן, הדמות של הכדור הייתה
רק אשליה, היא פיזרה אבקת אפייה כדי לראות את הלייזר מסביב,
היא התקרבה, והסירה את הבד מהכדור... למעשה, זה לא היה כדור,
זה היה אליפסה, קליפת הכדור נראתה כמו חרסינה, וסינדי נזהרה
מאד כשהכניסה את הכדור לתרמילה... לפתע סלבה הופיע בפתח וניסה
לומר לה משהו, למרבה המזל שני אנשים הופיעו לפתע, סינדי הראתה
להם תעודת שוטר מיוחד, הצביעה על סלבה ואמרה ביוונית שהוא גנב
את הכדור... שני האנשים לקחו את סלבה למרות הצעקות והגידופים
שלו... סינדי יצאה החוצה מהבניין, הפעילה את מקלט הרדיו ופגשה
שוב את ג'ון... ג'ון שאל אם היא השיגה את זה, וסינדי אמרה:
"איך לא?"... ג'ון היה מרוצה, שוב פעם הסוכנת הבכירה שלו
הצליחה לעקוף סוכנים אחרים שלא הצליחו... סינדי עלתה על מונית,
והחלה לנוע בחזרה הביתה כשהיא חזרה, היא מסרה את הכדור לג'ון
שהיה מאד שמח למראה הדבר: "טוב עשית, וברוך שובך סינדי, בזכותך
תקודם האנושות לשנות ה3000, ונוכל לשכוח מהשמרניות!". לסינדי
לא היה אכפת, כל מה שהיא עשתה זה לתת כדור... אבל ג'ון ידע מה
הכדור אומר, ג'ון לקח את הכדור למעבדות הכוכבים...


בינתיים במשרדה של סינדי חיכה אדם, למזכירה הוא הציג תעודת
מרגל, הוא חיכה בפינה, על חזו היו חרוטות האותיות: ס.ב. - סלבה
בודרוצ'סקי, הוא קיבל ראשי תיבות אלה כאשר היה בתחנת רכבת
שנקרה שער האבדון, שם הוא חזה בצב שמאבד את חייו לאט לאט בעזרת
גיליוטינה... שם, בשער האבדון, סלבה ניסה להרוג אותו, וכאשר
סלבה בדיוק התיר את הקשר, ג'יימס הוציא את ראשו מתוך
הגיליוטינה והניח את ראש סלבה שם... אז הוא פשט את עורו של
סלבה מעליו וחזר לרכבת מחופש בעור אדם... כסלבה... משימתו
הייתה להחזיר את הכדור, וזאת שהייתה במשרד הזה הייתה מי שנועדה
להחליף אותו... ראש מחלקת המבצעים של סוכנות הריגול נכנס בדלת
ושאל לשלומו של ג'יימס, הוא אמר שסינדי תחזור מיד, בעוד כ5-
דקות... כאשר סינדי חזרה, ראש מחלקת הריגול הכיר ביניהם,
ג'יימס נישק את ידה ושאל מה שלומה, ואיך היה הטיול... "אתם כבר
מכירים?" - שאל ראש המחלקה, "יפה, כי החלטתי שג'ון דיבר איתי
לאחד אתכם יחד, תכירו את בן הזוג שלכם, מזל טוב." - המשיך ראש
המחלקה. סינדי הסתכלה על ג'יימס בזילזול, ג'יימס הסתכל עליה
כקורא עליה תגר, סינדי שנאה שמתחננים, אבל היא אהבה שקוראים
עליה תגר. "אני חושב שאולי זה יצליח בינינו" - אמר ג'יימס.
סינדי אמרה :"הא!" ויצאה החוצה מהמשרד.

בעומק 400 מטרים מתחת למשרד זה, במעבה האדמה, שני ביולוגים
עבדו על כדור, הם הגיעו למסקנה שכדור זה ישנה את פני כדה"א! כל
מדעני הדור אמרו שכדור זה יכול להעלים את הערפל שנוצר בגלל
המודרניזציה, הם אמרו שהאוזון והחום ישובו להיות נורמליים...
הם אמרו שזה הדבר היחיד שצריך כדי להחזיר את האדם לעידן
הטבע...
כדור זה הכיל המון בתוכו, הוא נסקר שוב ושוב בעזרת קרניים
אולטרה סגולות, ועכשיו ידוע היה בוודאות מה צריך לעשות אתו...
כבר המון זמן מחכים לזה, המון זמן מחכים לדבר הזה, שיתקן את מה
שהאדם נכשל בלגעת בו... הכדור הזה יפתור הכל - כך כולם
אמרו...

במשך חצי השנה הבאה, נבנה מבנה דמוי "גן של פעם" - רק יותר
טוב, העצים היו עשויים מבטון כך שהם לא יישברו... התולעים היו
עשויות מהרכיבים האלקטרוניים החדישים ביותר, והובטח ע"י היצרן
שהם לא יחזרו על עצמם אפילו פעם אחת... מזגן ענק דימה את היום
ואת הלילה מבחינת החום, כך שיהיה תמיד נעים ונוח... והחשוב
מכל, האור היה אור 60 וט חזק במיוחד שיאיר את הכדור. בנוסף היו
'פרות' שנחו על העצים פה ושם... הם היו עשויים מכמוסות
ויטמינים מרוכזים ואדרנלין משופר. מה שהיה טוב, מעל עץ אחד נחה
לה דמות עשויה מבטון שהיה לה מזגן חום בתחת, היא נועדה לשבת על
הכדור ולחמם אותו, כל מדעני הדור עבדו על הבעיה שהיצור הזה
עלול היה לשבור את הכדור... מתחת לכדור היה קש, גם הוא עשוי
מחומר פירו-מגנטי שמזרז חום. בקיצור, היה כל מה שהיה בעידן
הטבע רק מודרני יותר.

כעבור כשבועיים של ציפייה (בכתבים העתיקים כתוב דגירה), נשמע
רחש של פיצוץ קטנטן, ומקור הופיע מחוץ לכדור, בתחילה כולם
שמחו, אך אז כשהם ראו שהציפור הקטנה היא עלובה מדי להציל את
העולם הם התאכזבו... הם לימדו את הציפור לעוף, ויום אחד הציפור
הראשונה מזה 7000 שנה התעופפה ונשמעו ציוצים באוויר, בדמיון
האנשים התעופפה לה הציפור ונסכה אושר וטבע על הכל, אך למעשה,
זו לא הייתה ציפור, זה היה יצור שנקרא טירנוזאוס, ויצור זה היה
בעל יכולת לעוף! אבל... ככל שיצור זה היה עף יותר, הוא היה
מגלה יותר ויותר שאין חברה בעולם זה, וכיוון ש טירנוזאוסים הם
יצורים מחפשי חברה... הוא נדד צפונה, וכעבור כחודשיים לערך
נמצאה גופתו ע"י אסקימואי קטן שזרק חומר רדיואקטיבי לנהר כדי
להרוויח קצת כסף.

והעולם בשביל סינדי המשיך להיות נפלא כפי שהוא, הכל נראה טוב
בעולם, אבל אולי זה בגלל שהדבר היחיד שמישהו יכול לראות כיום
בעולם זה את עצמו (בגלל תופעה מוזרה הקרויה ערפל זכוכית), אבל
גם סינדי עצמה דפקה לעצמה את הראש כשניסתה לקפוץ מהחלונות
הגבוהים שבמשרד שלה.