[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







לורלי דת'
/
מכתב אל-התאבדות

"Like the coldest winter chill
Heaven beside you... Hell within"
(alice in chains)

אל תדאגו אנשים, אני לא הולכת להתאבד, לא היום. אנשים מתאבדים
כי נמאס להם -אבל לי אישית פשוט נמאס לנסות. אנשים מתאבדים כי
הם חושבים שזה הפתרון -אני כבר הרבה מעבר לזה, למה שאני מרגישה
אין פתרון אפילו לא במוות. וזה לא בגלל שאתם כל כך אוהבים
אותי, באמת שלא. אם אני אתקע לעצמי כדור בראש (בהנחה שאני אשיג
אקדח), אתם תפתחו לי אשכול צבוע ומזויף כמו לליעם. אתם תכתבו
כמה אני הייתי הבן אדם היחיד שהבין אתכם, איזה מלאך הייתי, כמה
אתם בוכים עכשיו וידה ידה, אולי אפילו תוסיפו איזה סמיילי בוכה
לזכרי. או שאולי אפילו תמצאו לי איזה ורד כחול ותבואו לי איתו
להלוויה. כנראה הורד הכחול היחיד שתמצאו לי יהיה מלאכותי, אבל
זה יהיה ממש בסדר מצידי, זה אפילו יהיה סימבולי ואירוני.
מלאכותי בדיוק כמו הצער, בדיוק כמו הדמעות המזויפות. (הערת
המחבר: בן אדם צריכים לאהוב כל עוד הוא בחיים, ולא אחרי זה).
אבל אני לא אתן לכם את העונג הזה, לא לרקוד לי על הקבר, ולא
לבכות לי על הקבר. אני מעדיפה לחכות ליום שבו יעיפו את חברת
קדיש, וירשו לי, גברת יהודיה אטאיסטית ומקועקעת, לשכב באדמה
לצד הדתיים יחד עם הקעקועים שלי, עם חיוך על פניי המתות. אולי
אפילו ירשו לי לשרוף את הגופה שלי, או לפחות ירשו את זה לאותם
האנשים אשר יתקעו איתה ועם סידורי הקבורה. לפחות לא תצטרכו
להוציא אלפיה בשביל מצבה גותית שהייתי מזמינה בנסיבות אחרות.
אז זהו, אתם יכולים למחוק את ההלוויה שלי מיומן האירועים שלכם,
לפחות כל עוד קדיש אחראית על הקבורה.
אני מעדיפה לקום בבוקר ולהתחרט, כמו שאני עושה אחרי ליל שתייה
מופרזת. אני לא אמות צעירה ואשאיר גופה יפה, יש פשוט יותר מידי
נקרופילים בסביבה. במכתב התאבדות טיפוסי אמור להגיע החלק שבו
אני מספרת לכם כמה אני מיואשת מהחיים שלי ומדוכאת וידה ידה,
אני אחסוך ממכם את זה, זהו לא מכתב טיפוסי, ואתם גם ככה שמעתם
כבר מספיק. מה שכן, אמור גם להגיע החלק שבו אני מספרת לכם כמה
אני מצטערת. והפעם אני לא אאכזב, כי אני באמת מצטערת. אני
מצטערת שאני נשארת פה כדי להעלות לכם על העצבים. הלוויה אחת,
כמה דמעות תנין, והייתם חוזרים לישון בשקט. אבל מה לעשות, אתם
לא הולכים לישון בשקט. אני כבר אדאג להטריד אתכם בבעיות שלי.
בהנחה ואני אחליט להשתכר ולהיעלם לי כהרגלי, אני בטוחה שאימא
שלי כבר תדאג להטריד אתכם בחיפושיה. ואז תדאגו, ואחר כך תשנאו
אותי.
להתראות אנשים, להתראות לא כי אני הולכת למות, אלא כי בשבילי,
אתם מתתם!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חוויה לחיות
בפחד? זאת
המשמעות של
החופש.



סיזיפוס מצטט
חכמים ממנו,
ומסכים


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/03 8:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לורלי דת'

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה