צורב בעיניים הדומעות
השמש עלתה, מסנוורת.
העולם מסביב כחול מאד
ואת.
את שם.
מוותרת.
הולכת כל רגע יותר ויותר רחוק
בודקת אם אני מאחורייך
כבר כמה ימים שזה ככה.
את שם ואני בעקבותייך.
זה מתיש, אני חושב
לעצמי וגם לך זה חייב
להיות מתיש.
לא ברור לי מה העקשנות
להעיף מבט לאחור
כל כמה צעדים, ולראות אם אני עוד שם.
ומה אם אני אעצור?
מה הסיכויים שהיא תחזור לאחור...? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.