02/06/03
זה קרה היום בשעת ספק בוקר ספק לפנות... השמיים כבר נצבעו
בתכלת, השמש המשיכה להתקדם לאיטה מן המזרח לעבר מרכז השמיים.
שמעתי את ציוצי הציפורים מחוץ לחלוני, שמעתי ציוצים דומים
מהעבר השני של קו הטלפון.
"יהודים אוהבים יהודים" הוא אמר לי.
לקח לי קצת זמן להבין למה בדיוק הוא מתכוון.
"גם את המורה להבעה מהתיכון שאני לא סובלת???" שאלתי חסרת אמון
לחלוטין.
גם אותה. כן.
הוא נשמע כמי שהאופטימיות כולה ניתנה לו, כמו אין דבר בעולם
שמטריד אותו והחיוך שלו הדביק גם אותי דרך הטלפון.
והוא גילה לי את הסוד.
יש משפט בנאלי שאומר: חייך אל העולם והא יחייך אליך חזרה.
אבל, הוא, מיישם את זה! הוא הולך ברחוב ומחייך לכולם, נותן
לאנשים קשי יום את כל מה שהם צריכים. וזה פשוט כ"כ! רק חיוך.
וזה גם לא עולה כסף...
"למה את שותקת?" שאל לאחר דקת דומיה.
תארתי לו איך אני מדמיינת את עצמי צועדת לאיטי ברחוב ומחייכת
לנשים זרות לי לחלוטין, כאל שלא ראיתי ולא אפגוש שוב לעולם.
אני בטוחה שיהיו כאלה שיבקשו את שמי כדי להמליץ על אישפוזי
הדחוף אפילו בכפיה...
הוא צחק: "זה לא קל לחייך לכולם, וזה לא פשוט לאהוב כל אחד. זו
עבודה אבל, היא שווה. שווה את כמות החיוכים שאתה מקבל חזרה".
האיש של העיתון הגיע וזכה לקבל "תודה רבה" עם חיוך לבבי ששמעתי
גם בטלפון. חיוך שופע כזה...
נועם שאל מה השעה. עניתי לו שכבר שש ונפרדנו.
סהרורית נכנסתי למטבח להכין לי כוס קפה חם. עדיין נדהמת
מעוצמות הנפש שגיליתי בקול העדין שדיבר אלי מעבר לשפופרת.
למדתי שיעור מדהים באהבת ישראל אמיתית.
כנה כזו, בילתי תלויה- ללא אינטרסים.
למדתי ורצתי לשתף אותכם...