בכל יום שעצבתי
הרוח תלשה עלה.
עתה העץ עירום
והאנשים אוספים ליבם
לבתיהם
אני נותרתי להביט אל תוך
מכוניות זרים.
אל תוך אורות של בניינים.
ילדה שם
אפתה עוגיות
וקישטה בלבבות של מרציפן
בחלון ליד עמד איש
שקרא בשם לחפציו.
ניסיון דומה עשיתי עם ידייך-
זו היד שמלטפת
זו היד המענגת
זו וזו זו ישלחו אותי מחר
לדרכי
אני אשא זיכרון
ומי יזכור אותי? | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.