[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלכס טאוב
/
''חצי כרטיס אוטובוס''

יום ראשון ה-14 בספטמבר 2003,  ואני מחכה לקו 25, בשעות
ששומעים את קול המנוע המאובק של האוטובוס גורר את עצמו, בכאילו
משמרת אחרונה בהחלט של היום העמוס הזה.
קו שוק" בצאלאל " -  הרובע הרוסי, בת ים .
אני יושב בתחנת אוטובוס ליד איש הדג, שממלמל עוד כמה מילים של
"זו רק אשמתך ", ורק מחכה להפצעתו של השלט המואר על גלגלים
שכאילו צורח לי מרחוק - " הביתה".
המכונה הענקית עוצרת לצידי נושקת לשפתיים המפוספסים באדום -
לבן של המדרכה, מתנשפת בחריקתה, ומביטה עליי במבט של "תעלה
כבר, גם אני רוצה להיות כבר בבית אחרי ג'וינט טוב, משקה
אלכוהולי ורצוי אחרי פורקן מיני מופרע ".
אפילו לרגע זה העדפתי להיות בבטנה המרווחת, מאשר להמשיך בשיח
האילמים ההוא בתוך האקווריום החום, שמלא בשלטי "להשכרה ".
"שלום", פתחתי בנימוס, "אני יכול להעלות עם הכסא?"... חיכיתי
לתשובת שלילה, אך הופתעתי באיזה קלות אני יכול להתלהב מההפתעה
שחיכיתי לתשובה שלילית.
בקפיצה מהירה יותר מההשפרצה הראשונה של השחקן הבלונדיני מהסרט
האירוטי שהורדתי מתוכנת שיתוף הקבצים אתמול בלילה, הושטתי את
הכרטיסיה המקומטת שלי לנהג המחויך, שכבר חיכה חצי משמרת לילה
למישהו מטורף שינעים לו את הנסיעה האחרונה .
"אני אשב בעיגול שם, ככה אני לא אפריע לאף אחד " אמרתי כשעיני
נוצצות מאושר, והחיוך שלי כאילו מכסה באדוות עור-הפנים את
העיניים הקטנות שלי, שלא יסנוורו את עיני-הנהג ויגרמו חס
וחלילה לתאונת דרכים מגוחכת.
הוא "תיקתק" לי פעם אחת בלבד ( ככה אנחנו קוראים לניקוב המחורר
בכל מיני צורות שהנהגים יוצרים לנו על הכרטיסיה), למרות
שקיבלתי תהיות של אחרים שאמרו שצריך גם לתקתק על "הכסא", ממש
כמו שפעם אחת  "תיקתקתי" על לוסי - הכלבה הזקנה שלי, שחשבנו
לפעמים שהיא חלק משורות הכריות בסלון בבית.
ישבתי באיזור שהיה מיועד "לאבירים על גלגלים" - כי לא הצלחתי
לגלגל את הכסא במעבר הצר של האוטובוס, וגם כי לשבת ליד החלון
עם מעקה משלי - נשמע יותר אטרקטיבי.
הרגשתי כאילו פרצתי כל מסגרת הגיונית של חשיבה נורמטיבית;
נכנסתי לבית הקולנוע עם טלויזיה, מדדתי את בגדי החורף שלי
בחנות שמציגה את הקולקצייה החדשה, נכנסתי לדיסקוטק עם אוזניות,
אכלתי במסעדה עם סכין ומזלג מהבית, ישנתי בסוויטה המלכותית
בתוך שק שינה... קול המגאפון הצורם קטע אותי:
"אתה צריך לשלם רק חצי-מחיר לכרטיס האוטובוס - כי כבר הבאת את
הכסא מהבית".
חיוכים מנומסים - מאופקים של אנשים שכוח המשיכה גובר עליהם
חייכו וגילגלו עיניים מעלה .
אף אחד מהם לא ידע שהכסא היה זרוק ברחוב, מטונף בצואת ציפורים
נוזלית-לבנה-צהבהבה, עם קבוצות שיער דלילות של חתול רחוב שהשיר
את פרוות הקיץ שלו בניסיון להתרווח על מצע כריתי ורך של כסא
מחשב נטוש.
אף אחד מהם לא ידע שאותו הכסא עבר קירצוף חודרני של " סנו
שטיחים", עם סקוצ' ומים מינראלים שהושארו בבקבוק הסגור, במקרר
המיני-באר, בדירה התל אביבית החדשה של ארנון.
אף אחד מהם לא יודע שברגע שירדתי מהאוטובוס, הכסא נשאר אותו
כסא זרוק ברחוב שהשם שלו השתנה מבר - גיורא לשדרות רוטשילד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אין אני לי,
תמצצי לי.

פרבי זועם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/03 2:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלכס טאוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה