כשכל הפירות מבשילים רק אני נרקב.
כשכל הנערים מתבגרים רק אני נשאר קטן.
כשהפרחים פורחים רק אני נובל.
מחפש אוכל, מים, וחמצן באדמה
אבל גם שם הכל חנוק.
אני קורא לגנן שייתן לי קצת מלמעלה.
אבל גם זה לא נספג.

אני יודע (יודע...) ומרגיש.
חושב עלייך כי אני הוא האיש.
לא מבין למה חשבת, חיבקת, אמרת, נתת, התנשקת עם הבנזונה!

קם לעוד בוקר, החדשות של שש
פותח ת'אמברלה ומתקרבל.
אלוהים בוכה בשמיים בגללי
כמה לבבות שבורים יש?!

אני יודע (יודע...) ומרגיש.
חושב עלייך כי אני הוא האיש.
לא מבין למה חשבת, חיבקת, אמרת, נתת, התנשקת עם הבנזונה!

חוזר הלילה כבר עוד סוף יום.
מביט על השקיעה רואה ירח.
ונזכר בחיוך הלבן שלך, בתוך כל החושך שלי.
מותק, ממי, בובה, נשמה אותי כבר הצלחת להוריד.
וזה כבר היה מאוחר מדי להוציא אותו מהוריד.

אני עכשיו בשמים והפצע עוד שורף
רואה אותך שטן עם פני מלאך מבקרת מתחת לברושים בקבר.
חושבת על הגבר.
ואני לא מבין למה נתתי לך לחשוב, נתתי לך לתת, נתתי לך לחבק,
נתתי לך להזדיין עם הבנזונה!