כולנו נפשות בודדות, חיים סתם ככה בלי מטרה עד שהכל עובר
ונגמר, כולם חיים באשליה אחת גדולה עד שהכל עובר ונגמר, סתם
ככה. אלה החיים הם אומרים וזה לא מעודד שככה זה נכון?! הרי
אמרו פעם- צרת רבים נחמת טיפשים, ומה אם אני לא טיפש, מה אני
יומר?! צרת חכם- טיפשות רבים?... הרי כל החיים עוברים ואז -
הכל עובר ונגמר ומה נישאר להם עוד לומר?! שאלה החיים... אוף,
פולט אנחה לאויר מוצאי את עשן הסיגריה... חושב... מהרהר...
ושוב חושב, החיים כאן לא משהו, באסה לא?! ואין מה לעשות רק
לחשוב, אם אם רק ידעו מה אני חושב, אם רק היו קוראים אותם - את
המחשבות, לא היו מתעקבים לגלות עולם עמוק יותר ממה שאפשר
לצפות, אחח אבל הם לא יכולים, עוד מחשבה... הרהור... אוף פולט
אנחה, אני נפש בודדה, לבד הייתי ולבד יהייה!  אך מהר משתנה- או
שבעצם לא, חושב... ואולי ככה עדיף?!
לבד       לבד      לבד... כמה שאני יגיד את זה, זה לא יישמע
נורא כמו שזה, לבד- מלה קצרה, שלוש אותיות, משמעות ענקית...
למה (שאלה רטורית) אוף... חושב.. צריך לישון לשרוף עוד יום,
שוב חושב- אני חושב שמחר אני אפסיק לחשוב... דיי אני חושב שאני
חושב יותר מדי... יש לי בחילה...