תמיד יש את המחר
כדי לעשות רוויזיה
ובד"כ מקבלים הזדמנות שנייה
כדי להבהיר את התחושה.
תמיד אוכל לדחות הצהרתי
"אני אוהב אותך לידי"
ולחפש הזדמנות אחרת לומר:
"בשבילך כל דבר..."
אך אם כל הנ"ל בטעות יסודה
ונותרה רק זו היממה?
אמהר להצהיר על אהבתי
ולהתפלל שלא תשכחיני.
המחר לא מובטח לכולם
ולא משנה מה גילם
ואם היום הוא מה שנותר
אז היאחזי במה שכבר נוצר !
אם תחכי למחר ולא יגיע
האם החרטה תרגיע?
אם השחר לא יפציע
מה את הנשמה ירגיע?
והלוואי ששכנעתיך לנצור אהבתך,
ללחשה באוזניי כאוות נפשך,
להישאר נאהבים בגוף ובנפש
עד שליבנו ירצה אחרת !
18/08/01 © |
