רק שקט - זה מה שנשאר מאהבה של חורף.
נתן לי אותה כל כך גדולה, כל כך אמיתית,
שתחמם אותי כשהכי מפחיד לי,
ולקח אותה עם השמש שכל כך חיכיתי.
ועכשיו קר,
עכשיו לבד.
השמש מחייכת, גם היא שחקנית טובה שמצליחה לברוח ולהקרין קרניים
מקסימות לכל עבר, אז ענן אחד אפור יכסה אותה כולה, ישאיר כתום
של שקיעה. עצב של פרידה.
רק שקט - זה מה שנשאר מאהבה של חורף.
שקט לא אמיתי - גם אז הוא לא היה.
חיוך קורן אל העולם באהבה שאין כבר למי לתת,
שלווה של שלמות בעוצמה של ריקנות.
אז איפה הקור שחימם והכאיב?
ולמה החום שחיכיתי קר לי עד דמעות ששורפות פנים יפות,
שמחות קרות ועצובות...