אין לי כבר כוח...
אני רוצה לברוח, רחוק מפה, למקום שאני לא אראה את אף אחד, רק
אותך, רק אותך...

אין לי כבר כוח להתמודד עם כל זה.
זה כל יום מחדש, כל פעם אותו כאב שבלתי נסבל, כאילו סכין חדה
דקרה אותי בלב, וזה מסתובב בפנים ומכאיב לי יותר ויותר.
אין לי כוח להתמודד עם האנשים, עם הבכי, עם הדמעות.
נמאס לי לתת תירוצים לזה שאני בוכה ולא לומר את האמת.
אבל קשה לומר את האמת, קשה לחשוף את הרגש האמיתי, את מה שמסתתר
מאחורי נערה שנראית כ"כ חזקה, קשה לחשוף את הילדה הקטנה שבפנים
שלא מפסיקה לבכות כי כ"כ כואב לה.

אני רוצה לברוח מפה.
לעלות על מטוס למקום שאף אחד לא יימצא אותי.
לא לדבר עם כל אלה שרחוקים ממני, כי אין לי כוח, אני רוצה
לברוח.
אני רוצה שתבוא איתי לשם, שנוכל לדבר.
שאני אוכל להסביר את עצמי ולקוות... לקוות שאני אקבל את מה
שמגיע לי ממך... אני רוצה לברוח...

אלוהים בבקשה תפסיק להכאיב לי כ"כ!!!!
תן לי קצת מנוחה, קצת שלווה, רוגע.
תן לי יום אחד בלי דמעות, בלי כאב, בלי עצב.
תן לי יום אחד של אושר אמיתי...
אני לא אברח... אבל קח את המחשבות שלי למקום אחר, מקום שקט,
מקום מאושר, מקום שאני אהייה לבד, רק איתו...
ככה יהיה לי אושר.


והגעוגע יוליה, הגעגוע הוא כ"כ חזק.
והכאב בלב מהמרחק מתחזק בכל שיחה שלנו.
אני מתה כבר לראות אותך, להיות איתך.
ודודי שלי (מידד) מה לא הייתי נותנת בשביל לשבת איתך איזה שעה
ככה ולדבר איתך על הכול?
למה אתה כ"כ רחוק ממני? למה עברת למיאמי?
המרחק ממך הורג אותי וכ"כ קשה להחזיק מעמד ולא לבכות בכל פעם
שאני עוברת ליד החדר שלך.

אני רוצה לברוח מפה, לא להרבה זמן.
אפילו רק לשבוע. בשביל שתראו שקשה בלעדיי.
שתבינו שאולי הייתם מגעילים אליי ובגלל זה נפגעתי וברחתי.
אני רוצה לברוח בשביל להפסיק את הכאב הזה כי הוא לא עובר לי.
הוא רק מתחזק מיום ליום וזה מקשה לי.
קשה לשבור בן אדם... אבל אני יודעת שאם רק עוד דבר אחד
ייקרה... אני נשברת