אתה הולך בשביל חצץ...
נדמה לך שאתה הולך לבד, אבל אם תפקח עיניך, אם תאזין בתשומת
לב, אינך לבד.
אתה הולך ברגליים יחפות, דמעות עומדות בעיניך, אולי כי אתה
אובד...
אולי כי אבני החצץ פוצעות את רגליך...
אך שא מבטך לשמיים. השמיים התכולים, ראי הים, כולם אתך.
השמש הזורחת חמימה בתוכם, שולחת עליך קרניה, זורחת אתך.
עלים יבשים, צהובים, שנשרו מעצים על אם הדרך, לצד השביל, הם
כמו זכרונות ממכבר וגם מתמול שלשום. והזכרונות הם שלך...
והזכרונות הם אתך...
ואולי פרפרים מרפרפים על פניך, מרחפים יפהפיים באוויר, ומרחפים
אתך.
ואולי ציפורים מתעופפות מסביב, מצייצות, ולאוזניך ציוצן הם שיר
שרוצות הן לשיר אתך.
זכור תמיד, ההולך בשביל החצץ, גם כאשר אתה לבד
אתה לא לבד.