גיורא ארליך / ואז התקרה נופלת |
מושכת אחריה עדר...
עדרים. אחד ועוד
אחדים
יורדים להם
נופלים לאט- לאט
בבת אחת
מלמעלה.
ועכשיו הם פה
מכשכשים בזנב
מוצצים את האצבע
שותקים
ביחד
לחוד
יוצרים את האשליה
מחזקים אותה
מאמצים אותה
חזק אל החזה
זהו שעכשיו
אין ברירה
אני אעשה כרצונם
אני אשב פה
ישר ממול עם היד על
המצח
כמו עכשיו
כמו תמיד
ואהרהר לי
סתם כך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|