"עצום את העיניים, מה אתה רואה?"
"חושך".
"נו באמת ליאור שתף פעולה".
"זה טיפשי".
"נו ליאור בבקשה...בשבילי..."
"בסדר בסדר, אני מסכים רק אל תתחילי עם המבט הזה שוב".
"אז תתרכז, עכשיו תעצום את העיניים מה אתה רואה?"
"אותך".
"אוו... איזה חמוד".
"...מפסיקה עם השטויות האלה!"
"ליאור!!! תהיה רציני"
"בסדר, אי אפשר לצחוק אתך, הנה ננסה שוב".
"תעצום את העיניים, עכשיו תדמיין עולם מושלם, מה אתה רואה?"
"מממ... עולם שקט, בלי בעיות, הרבה ירוק וצמחים... בעלי חיים
רבים, מעינות, ציפורים, פרחים"
"תמשיך לדמיין, אתה נמצא שם, עם מי?"
"אתך".
"אנחנו לבד?"
"לבד, סולו, בדד
צריך לפרט יותר?!?"
" תירגע ומהר ליאור!... ועכשיו... מה בדיוק אנחנו עושים?"
"יוגה! מה נירא לך שאנחנו עושים במקום כזה?!?"
" נו באמת ליאור אתה לא יכול להשאיר את הפנטזיות הסוטות שלך
בצד לרגע ולהיות רציני?"
"אפשר לחשוב שאת לא נהנית!"
"לא".
"זה לא מה שאמרת אתמול... חחח".
"אוו... תתבגר כבר! זו הפעם האחרונה שאני מבקשת ממך משהו, פעם
הבאה אני ילך לאחותי!"
"הופה עצבנית..."
"ליאווווווווורררררר"
"בסדר בסדר... מעניין כמה פעמים אמרתי כבר בסדר"
" אתה תפסיד הרבה יותר מארוחת ערב אם לא תתאפס!"
"אוויש, הנה בואי נתחיל מהתחלה, אני יהיה רציני, מבטיח לך!
אבל אם תצחקי עלי אי פעם בגלל מה שאני יגיד זה ייזכר לך
לשנים!"
"נו באמת..."
"אני לא צוחק עכשיו!"
"o.k.! נו אז תעצום את העיניים, מה אתה רואה?"

"אותך, אותי ואותך"
"אוו... איזה חמוד"
"עכשיו את לא מרוכזת."
"זה הערות בינים, מותר לי!"
"תירוצים"
"ליאור תתאפס"
בסדר!" אני חושב שזאת הייתה בערך הפעם ה-20 שאמרתי את המילה
הזאת
"אז אתה רואה אותי ואותך...יש עוד מישהו איתנו?"
"לא אנחנו לבד."
"אוו... ואיפה אנחנו?"
"במקום אחר".
"מקום אחר?!?! מה זאת אומרת".
"מקום אחר - עולם אחר - לא פה".
"עולם אחר... זה מעניין, אתה יכול לתאר לי אותו?"
"אני לא יודע איך".
"תנסה, זה לא שאתה לא יודע זה פשוט אין לך חשק".
"יש שם הרבה ירוק, צומח, יש גבעות והרים יש נחלים ומעינות
שמיים שקטים בעלי חיים הכול רגוע כזה בלי הרעש של האנושות".
"אתה יכול לתאר לי את זה יותר?"
"מה זאת אומרת יותר?"
"לא יודעת... מממ... אם הייתה צריך לתאר את המקום בספר איך
הייתה כותב את זה?"
"זאת שאלה מוזרה..."
"אז מה?!?! מי שואל פה את השאלות אני או אתה?!?!"
" את, את..."
"אז תענה!"
"מקום שקט, השמיים מבריקים כל כך העצים ירוקים והשתקפות
ההרים על המים כאילו מראים את השתקפות האור, הממלכות הגבוהות.
ההכרה הקולטת משקפת באופן מושלם את הרמות הגבוהות ביותר של
המציאות, ממש כמו מראה לצד הדמיון והרגש.
מקום מלא אנרגיה זורמת מקום צלול ומושלם, מקום שאין בו בעיות,
ציוץ ציפורים נשמע והשמים כחולים כמו המים הצלולים במפלים
ובנהרות היערות יפים וירוקים כל כך והכול נירא כאילו יצא מתוך
ספר, רשרוש הרוח נשמע באוזניים מהדהד עם קולות האופק הרחוק
והחול כל כך לבן והכול כאילו נירא כמו חלום ישן שהולך ונגמר
עוד מעט ברגע שיאיר אור הזריחה והמציאות תחזור אל עצמה."

"ואוו ליאור, לא ידעתי שיש בך את זה..."
"כן טוב יש הרבה דברים שאני יכול לעלות לספר"
"זה כל כך עמוק, מאיפה הוצאת את זה?"
"את האמת, כרגע הראו מקום באפריקה באחד האיים שנירא ככה אני רק
תיארתי אותו, פעם הבאה אל תשאירי את הטלוויזיה דולקת..."
"מה?!?!?"
"עכשיו אפשר ללכת לאכול?..."
"ליאור!!!"