הבוקר שלה מתחיל מוקדם, בשש היא רצה למטבח, שותה קצת מים
וחוזרת לישון.
כל השבת רצתה רק לברוח, לא לשמוע את השיר שכולם שרים.
היא בעצם שמחה, אבל קצת קשה להראות את זה, וזה מעצבן את כולם,
כי הם באמת מתאמצים בשבילה.
כבר ביום חמישי תלו לה בלונים בכל הסלון, שמו שלט נוצץ על דלת
הכניסה, ובערב שבת בארוחה המשפחתית הביאו לה כרטיס ברכה בו כל
אחד מבני המשפחה כתב הקדשה.
ואל לנו לשכוח את העוגה.
אבל אין לה כח, והיא בסך הכל רוצה לישון, כי למה לה לקום בבוקר
יום ראשון?
אבל אמא מבקשת ואחותה מציקה, "ביקשו שתגיעי, למה את כ"כ
שלילית?"
בתוך כל ההמולה היא רוצה קצת שקט, היא רוצה לדעת באמת שאוהבים,
ולא מתקשרים כי הם "חברים".
אף אחד לא יכול למלא את בקשתה, כי אפילו היא לא מבינה את עצמה.
היא יושבת בבית אחרי חצי שעה בבית ספר, שם הספיקה לבכות לצחוק
ולברוח- כמו פעם!

פעם היא הייתה בודדה- לא עוד!
פעם היא הייתה בוכה- לא עוד!
פעם היא התנהגה כילדה- לא עוד!
פעם היא חשבה למות- לא עוד!
פעם היא הייתה עצמה- לא עוד!

היום היא יושבת, חושבת על עצמה, על החיים היפים שכולם מאחלים
לה, היא יושבת בבית, כשאף אחד לא נמצא, אוכלת ובוכה עד כמה
שהיא שמנה, היא רוצה לשמוח, אבל מתחננת לבכות, היא רוצה לחייך,
אבל יוצאות רק דמעות.

שיהיה לך יומולדת שמח!!!!