אני כבר לא יודעת מה לעשות.
אני סוגרת את העיניים ורואה שחור, פותחת אותם ורואה צרות.
הכול רע... כ"כ רע לי...

אני מנסה למצוא תשובות לכל השאלות שלך.
אבל קשה לי.
אני יודעת את התשובות, אבל אני לא רוצה לומר אותן.
זה רק יעשה את הכול רע יותר, כואב יותר.

הכול שקר אחד גדול.
קשה להפסיק לשקר אחרי שנתת שקר אחד.
זה כמו כדור שלג שמתגלגל ונהייה יותר ויותר גדול.
והשקרים ממשיכים להתגלגל ונהיים יותר ויותר גדולים. ואז אני
מגלה שכל החיים שלי שיקרתי לאנשים. והכי חשוב... שיקרתי לך.
וכל הזמן יש שאלות, המון שאלות.
אני לא יודעת איך לענות... להמציא שקר חדש? אולי לנסות לתת את
האמת? רגע אבל צריך להתאים את השקר הזה עם השקר הקודם שלא
יגידו שזה לא אפשרי, ששיקרתי.
אסור שיידעו, אסור שיידעו ששיקרתי... הכול שקר אחד גדול, אבל
אסור שיידעו!!!!

עליתי למעלה לגג לשאוף טיפת אוויר, להתאוורר מכל השאלות האלו,
להתאוורר מהשקרים שלי, מהסבל שלי.
אני יודעת שאני רוצה להאשים מישהו אחר בכל זה, אני יודעת.
אבל מתחת לכול אני יודעת שאין את מי להאשים אלא את עצמי.
אם לא הייתי מתחילה לשקר הכול היה כמו שהייתי רוצה, מושלם.
אבל קשה לי לשלוט בזה, השקר יוצא אל אוויר העולם ואני ממשיכה
אותו. ואני רוצה לעצור אותו, באמת!!!! אבל זה קשה, הוא יצא...
ואז אני מבטיחה לעצמי יותר אני לא אשקר, אבל אני לא מצליחה,
אני לא שולטת בשקרים שלי.
ואני יודעת שעכשיו אני אאבד אותך בגלל זה.
אני יודעת שגילית על הכול.
ובראש שלי אני מתארת לעצמי את הדבר הכי גרוע- את מתייצבת מולי
ואומרת לי שאת יודעת ששיקרתי לך במשך כל הזמן הזה, שאת לא רוצה
יותר לדבר איתי ולא לראות אותי.
ואני בוכה, בוכה כמו תינוקת.
בוכה יותר מהפעם ההיא שקרה לי משהו דומה.
וזה לא נגמר הבכי, והסבל לא מפסיק, והכאב... הכאב, הוא כ"כ
חזק...
וזה רק ממשיך וממשיך ומכאיב לי יותר ויותר.
אני מרגישה שירו לי בלב, שיש לי שם חלל ענק.

אני יושבת על הגג מסתחררת מהכול, מכל השקרים שלי.
אני רוצה למות, אני לא רוצה לחיות יותר, אני פשוט רוצה
למות...
לקפוץ מהגג ולאבד את הכול בשנייה אחת.
אבל אז אני חושבת על אנשים שאני אוהבת ושאני יודעת שאני לא
אראה אותם יותר, וזה כואב לי.
ואני יודעת שלאותם אנשים יכאב אם אני אתאבד.
ואני יודעת שגם לך יכאב כי את תרגישי אשמה.
אבל תביני אותי!!!!
אני שקרנית פתולוגית... קשה לי לשלוט בזה, תלמדי לחיות עם זה,
בבקשה. אני כבר למדתי לחיות עם זה...

קשה לי להחליט, לקפוץ או לא לקפוץ?
ואם זה לא יילך כמו שאני רוצה ויכאב לי?
אני לא רוצה שיכאב לי...
אני רוצה לקפוץ בשביל שלא יכאב לי יותר.

לוקחת שכטה אחרונה מהסיגריה, זורקת אותה למטה ומסתכלת עליה.
שוב פעם חושבת עלייך, על מה ייקרה אם את תגלי הכול ולא תרצי
לדבר איתי. ואני מפחדת.
ואני מתחילה לבכות כי קשה לבחור, לקפוץ???
אני חושבת עוד קצת ונזכרת איך איבדתי את הבן אדם שהכי אהבתי
בעולם. הכול היה בגלל השקרים שלי...

ואז אני מוצאת את התשובה שלי, זהו החלטתי...