[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סופרת כוכבים
/
נעים ותמים

"התנשקתי עם השפתיים הנעימות ביותר בעולם."
לא הפסיקה להצהיר לכל עבר, באושר רב, ביום שאחרי.
תוך התעלמות מכוונת ממקור השפתיים, ממקור הנשיקה.
היא יכולה עוד לראות אותם בראש על אותה הספה,
מלטפים אחד את השניה, היא שפוכה, גם הוא קצת לא מחובר,
ראשיהם מתקרבים לאט לאט ופתאום נדבקים כמגנט,
בחיבור השפתיים. כבלתי נמנע.
שעות ספורות לפני היא הייתה מגיעה לבר ומקבלת משקאות חינם.
סתם כי הברמן נדלק עליה.
הוא היה מחייך, והיא בחזרה,
והופס - וודקה תפוזים!
או הופס - שתי טקילות ספרייט במקום אחת!
ואח"כ הוא גם מאוד השתדל להתמודד עם התוצאות,
או יותר נכון - להחזיר את ההשקעה.
אותו ברמן חביב רדף אחריה לכל מקום, או יותר נכון משך אותה,
שכבר לא הייתה יותר מידי במצב להוביל, אחריו - לממלכתו הקסומה,
לבר.
את תשבי פה, ואני אגיש משקאות.
אבל אל תזוזי - אני עוד מעט בא.
וגם: נראה שהבחור הזה תוקע בי מבטים עוינים.
ו- אוי ילדה יפה שלי. ילדה יפה.
ילדה יפה בת 17, הזכירה לו בעדינות,
משתדלת להרחיק אותו חזק אבל בהיגיון.
17... 17... 17...
נבהל.





חופשייה. ירדה למטה בזריזות לבחור שתקע בו מבטים עויינים.
עדיין בדיוק איפה שהשאירה אותו.
הליכתה כבר קצת לא יציבה, אבל היא מגיעה אליו.
הוא שוכב על הספה המאורכת, המזוגזגת,
מציע לה חלק בכרית באדיבות סתמית.
ושיחה -  עוד יותר סתמית.
והם עולים למעלה, למקום עם ספות גדולות יותר, נוחות יותר.
ומתחילים ללטף אחד את השני בעדינות.
הוא מבקש להניח עליה את הראש.
מסכימה ברצון, והוא מניח.
והם מלטפים,
לא במקומות אסורים. הכל תמים.
בצוואר, בבטן, בזרועות, קצת בפנים.
הוא עדין והיא - אוהבת.
לאט לאט הראשים מתקרבים.
ונדבקים כמגנט, בחיבור השפתיים, כבלתי נמנע.
נשיקה ארוכה ורכה. ועוד אחת, ועוד אחת ועוד....
הרבה זמן לא הייתה לה נשיקה כזו.
נראה היה לה שגם לו לא הייתה אחת.
כבר הרבה. הרבה...
אבל זה רק נראה.
היא מרגישה כבתוך חלום,
אוחזת חזק בשפתיו,
השפתיים הנעימות ביותר בעולם.
והוא מחזיר לה אחיזה, מהוססת, עדינה,
נעימה.
מוזר לה שהוא לא שולח ידיים.
מוזר לה ונחמד.
ככה אפשר להתרכז יותר בנשיקה.
ככה היא מרגישה פחות מלוכלכת.
וזה נעים.
בואי בובה, הולכים.
לא רוצה להקשיב, אבל שומעת. וקורעים אותה הרחק מהחלום.
מי יודע כמה זמן עבר לה בתוך הבועה הורודה שלה.
אבל בפוף אחד של - בואי הולכים - היא התנפצה לה.
בלי שום התחשבות...
נו נו... ילדה רעה.
אומר חבר שלו ההוא.
למה ילדה רעה?
שואלת בתמימות אמיתית לחלוטין.
תוהה... בדרך כלל היא מלאת כוונות טובות.
מעניין, מתי תפגוש שוב אותן שפתיים נעימות...
ולפתע, מכת ברק בעמקי החזה. מרעימה באוזניה,
מעל למוסיקה, מעל לרעש.
יש לו חברה.
אומר לאוזנה בקול מחויך. או בחיוך מרושע משהו בלי קול.
מסרבת להאמין. מרחפת ליד גופה, היא חופשייה מעצב עכשיו.
הברק פיספס את מטרתו האמיתית.
נותנת לשפתיים נעימות נשיקה אחרונה ונגררת הביתה.
מחר אני אבין.
אומרת לעצמה.
עכשיו -
עכשיו אני שמחה.





כל הדרך. נסעו כל הדרך.
לפחות שנעשן גם משהו, שנהנה.
אומר לעצמו. מחייך לחבר שאיתו.
יוצאים החוצה מהמועדון.
בסמטה צדדית, רק שניהם,
מוציאים את הג'ונטים שגלגלו כל הדרך מהצפון,
ומעשנים. ועוד אחד, ועוד אחד ועוד....
נגמר. נכנסים חזרה למועדון.
מחייכים אחד לשני.
רוקדים, וגם הבחורות האלה שכאן, רוקדות.
אחר כך יושבים קצת.
מדברים פה, ושם, וגם עם ההיא.
חמודה.
חולקים להם בכרית, מדברים קצת.
הכל מטושטש לו משהו, אבל זה נחמד. הכל תמים.
היא מציעה לעלות למעלה, אז עולים.
יש ספה, מרגיש מנומנם.
שם עליה את הראש. הכל תמים.
היא נעימה כזו. בא לי -
הכל תמים.
היא כאן כזה, אז מלטף רק קצת. שלא יהיה באמת. שיהיה תמים.
והיא מחזירה בליטוף נהדר שכזה.
גורמת לו להצטמרר בכל הגוף.
היא יודעת ללטף.
אבל.... הכל תמים.
לאט לאט, היא קרובה יותר. וקרובה.
תמים... תמים...
עובר לו בראש. מחזיק אותו. שומר את זה... תמ -
אויש השפתיים האלה.
הם כאן עכשיו וכל כך...
כל כך טובה. נעים.
וקרוב להם וטוב, מטושטש קצת,
אבל קרוב. נעים.
ואיזה כיף זה שעוצמים את העיניים כשמתנשקים,
כי הוא כל כך עייף,
וכשהוא עוצם את העיניים הוא רואה שלל פרחים,
בשלל צבעים,
וריח טוב, וטעם...
טעם של שפתיים נעימות בתוך הפה שלו.
עד שזה נגמר.
והיא הולכת.
הוא נשאר אדיש.
אבל בפנים כבר הלבה רותחת. עוד מעט יתפוצץ.
עוד מעט הוא ישבר, לוע ההר יפער והוא לא יוכל להפסיק את הזרם.
לבה רותחת תזרום במורד ההר,
דמעות יזרמו במורד הלחיים,
והוא ישנא את עצמו, וירגיש רע כל כך....
כל כך שהוא דפק לעצמו את הכל.
והמצפון שלו יציק לו בלי הרף.
אבל עכשיו - לא.
לא עכשיו.
עכשיו הוא חוזר לפרחים, בשלל צבעים.
וריח טוב, וטעם...
טעם מריר.
לה, שלא ידעה, והיה לה נעים.
ולו, שלא  חשב
שלא...

הכל,
תמים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מציאות?
האם היית או שמא
חלמתי חלום?





אנתרופולוג
קליני מנסה
להבין


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/11/03 15:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סופרת כוכבים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה