פורצות מילותיה
לדפיוצר
כמי-עיינות חבויים...
.......
ואל המנוי הקבוע  

כמי-נהר מגיבות
שוטפות מילותיו  
לתוך אגמי עומקיה הזכים
מטפסות עימה אל הררי הגיגיו...

ואם בערוב אותו יום ילכו השניים
אחד מול השני על אותה מדרכה
או בשביל בגינה הציבורית, בפארק
אם ישבו בשולחנות סמוכים בבית-קפה בכיכר
וישוררו מילותיהם על פיסת נייר...
לכל היותר אולי יצדדו מבט חטוף מחוייך?
זר? מנוכר?
לא יביטו אחד בפני השני
בעיני השני
יקומו ילכו יחלפו  מבלי דעת...

ובאותו לילה גשום חורפי
היא תיכנס לדפיוצר
תזרים מילותיה אליו
כתגובה לתגובתו...
.......