עוד שכטה? עוד שכטה
אני נשבע שהעננים, שנראו כמו צבא של כותנה על הרקע של השמים
הכחולים הצלולים
ידעו שאני מעשן היום, וגם סיפרו לשמש המדהימה הזאת.
שמשון (או בקיצור ג'קו) מתחיל להשתעמם מהכדור ים שלו ומחליט
למלאות את כולו
בעשן. יופי של עיסוקים יש לג'קו...
ואני מחליט לא לשאול אותו שוב למה לעזאזל הוא הביא כדור ים
לאתר בניה.
במקום זאת אני מסתכל מהחלון של הבית העוד-לא-בנוי שאנחנו
יושבים בו על חורשה
קטנה (אני חושב שזה פרדס-קטן-לשעבר), שנמצא ליד בית שהוא עכשיו
בנוי ומאוכלס.
אני מסתכל על החורשה הזאת ונזכר במשהו שקרה לי לפני בערך שנה,
בתקופה של יובש.
אני נזכר שמצאתי את עצמי מחפש שקית חומר נשכחת בתוך איזה שיח
בחורשה הזאת.
בזמן שאני מחפש שם שמעתי דיבורים מהצד, ומיד מישהו עלה על
הגבעת חול הקטנה
שמגבילה את החורשה.
"תעצור אתה, אל תזוז" הוא אומר בזמן שהוא יורד ואז נעמד מולי
"תראה לי מה יש לך
בכיסים". שאלתי אותו למה שאני יעשה את זה.
הוא היה בן 30-35 בערך וכמוהו נכנסו עוד שניים והקיפו אותי.
"מה אתה עושה פה" ו"מה אתה מחפש" היו השאלות הראשונות.
אמרתי שבאתי לפה להשתין ואחד מהם שהיה לו שרשרת זהב מסביב
לצוואר וריח כבד של
סיגריות הסביר לי על איך שהוא לא נולד אתמול ועל כמה שהוא מכיר
את כל הטריקים.
אני בינתיים נלחץ. הם מאיימים שאני הולך למעצר אם אני לא אומר
להם מה אני עושה
פה באמת, וההוא עם השרשרת אומר לאחד מהחברים שלו לחפש מה יש
בשיחים.
הוא תוקע בי מבט שאומר 'תראה עכשיו איך אתה נדפק ילד' והפה שלו
אומר לי, בקול
מרוצה, "משתין בתחת שלי, לא משתינים כשאתה מתכופף והעיניים
תקועות בשיחים."
"הוא לא רוצה להראות מה יש לו בכיסים, תסתכלו לו בכיסים" אומר
ההוא שנכנס
ראשון, ואני שכבר עזב את הראש שלי כל הדיבורים מבית ספר על
זכויות של פרטיות,
מוציא את הכיסים שלי ומראה להם שאין לי כלום, ואומר שיעזבו
אותי כבר.
בינתיים זה שחיפש בשיחים אומר שהוא לא מוצא משהו והזה עם השרשר
מצהיר על כמה
שזה בכלל לא משנה שהוא לא מצא כלום, כי אני משיג גבול כאן גם
ככה. ואני בינתיים
אומר שבאתי רק להשתין ושואל כל הזמן למה הוא הורס לי את החיים.
הייתי די פטתי.
השרשר מתעצבן "לא אני הורס לך את החיים, אתה הרסת לעצמך את
החיים, הבנת? ועכשיו
אם תיהיה ילד טוב ותגיד לי בדיוק מה אתה מחפש פה לא תבלה את
הלילה באבו כביר"
ואני נשברתי ואני לא יודע מה גרם לי להגיד שאני מחפש פה מבחנה
אבל זה מה
שעשיתי. ולשרשר נמרח חיוך של סיפוק עצמי על הפנים ואומר לי על
איך שהם בלשי
סמים סמויים ושאני צריך עכשיו לבוא איתם לתחנה.
אני חוטף כזאת מועקה בבטן ומתחיל לעבור לי בראש כל החרא שהולך
לקרות, ואיך אם
לא הייתי נכנס למקום הדפוק הזה לא היו הולכים לי החיים. פתאום
דיברתי: "אני
רוצה לראות תעודה מזהה שלכם לפני שאני זז מפה איתכם". "הכל אני
יראה לך מותק,
הכל בניידת. עכשיו את בא איתנו" והם אחד אחד עברו את הגבעה
הקטנה ויצאו
מהחורשה. וככה אני נשארתי עומד בערך 10 שניות ושוקל את
האפשרויות שלי. "לברוח?"
לא... או שכן?
לברוח. כן, הייתי בפאניקה. חשבתי לעבור את הגבעה ולרוץ לכיוון
השני.
אבל בפנים ידעתי שאני לא יעשה את זה, אני לא הולך להיות פושע
נמלט... איך שאני
יוצא מהגבעה אני רואה את שלושת הבניזונה נכנסים לאוטו טנדר
בצבע בז' מלוכלך עם
המנוע דולק, עומד איזה 20 מטר ממני. והרשרשר מסתכל עלי עם
פרצוף מרוצה. עבדו
עלי. קשות עבדו עלי. הרגשתי תחושת הקלה סוחפת אותי. האוטו
התחיל לנסוע ולמרות
שהרגשתי כל כך מאושר שאני הולך עכשיו נקי בלי תחנה ובלי אבו
כביר, צעקתי אליהם
כועס "למה עשיתם לי את זה?!". האיש עם השרשר אמר לי לא להתקרב
יותר בחיים שלי
לאתר בנייה שלו, ואיך שהאוטו התחיל לנסוע משם אחד מהם שישב
מאחורה צעק לי
מהחלון "פעם הבאה אל תעשן סמים"

הסתכלתי על ג'קו, שנמאס לו כבר לגמרי מהכדור האידיוטי שלו.
והתחלתי לצחוק, סתם
ככה, והרבה, והוא הצטרף בצחוק ששואל על מה אנחנו בעצם צוחקים?
"עוד שאכטה?" שאלתי אותו כשאני מרים את הבאנג המיניאטורי
מהריצפה האפורה