המקום: מועדון בחלק הלא מי יודע מה של העיר
המצב: מסיבה
הטמפרטורה: חם חם חם חם חם

נכנסת למועדון. מסתכלת סביב. המון צעירים. לבושים באופן
מינימלי. חוסר טוטאלי בבד. רוקדים למוזיקה קצבית. גופות
מזיעים, אדומים, סמוקים, וחמים מהריקודים. קולטת במבט מהיר כמה
חבר'ה כמוני. עומדים ליד הבר. מדברים, משווים חוויות. ניגשת
אליהם. נשיקות, חיבוקים. חבר'ה רגילים. מזמינה משקה. ליקר
דובדבנים. אם אין אז יין אדום. הברמן מגיש. היין מתוק. אישית
מעדיפה משהו אחר. מתיישבת ליד הבר. שותה. מגיע בחור חמוד.
מסתכל לכיווני. מחייכת אליו. "אפשר להזמין אותך למשקה?" שואל
בחביבות. "כמובן" אומרת בקול מפתה. "מה שהיא שותה" עונה לשאלת
הברמן. הברמן מגיש את היין שוב. "אז מה את עושה במקום כזה?"
שואל שאלה סתמית. "מבלה..." עונה לו בפשטות. "ומה שמך?" שואל
בבישנות. ניראה צעיר. "מלודי" עונה באדישות. "ואתה?" "לורנס".
מביטה בעייניו. כחולות. רואה את הביישנות והתמימות בהן. "אתה
כאן לבד?" מבררת מידע חיוני. "עם חברים. ואת?". "לבד" עונה תוך
כדי נעיצת מבט מפתה כלפיו. רואה את התגובה המידית. תמיד יש
כזאת. מסמיק. רואה את קצב זרימת הדם בפניו. נושכת את שפתי.
מתאפקת. "רוצה לרקוד?" שואל בתמימות. "בסדר". קמה ונותנת לו
להוביל לרחבת הריקודים. רוקדים למוזיקה הקצבית. מביטה לכיוון
הדי ג'יי. גם הוא מהחבר'ה. קורצת לו. משנה את המוזיקה לאיטית.
התקרבות. נגמר השיר. חוזרים לבר. מזמין לעוד משקה. מסכימה.
הברמן התחלף. מתבוננת בו מזמין עוד משקה. שואל מה אשתה. מסתכלת
על הברמן. אחד מהחבר'ה. מביטה בו במבט מלא משמעות. "כרגיל"
אומרת לו. הברמן מבין. מגיש את המשקאות. סוף סוף המשקה הטוב.
המרווה. שותים. "אולי נלך למקום יותר שקט?" מציעה לו. מסכים.
קמים מהבר והולכים ליציאה האחורית. יוצאים לסימטה חשוכה.
משעינה אותו על הקיר. נדהם. מנשקת אותו. לא בטוח, מחזיר נשיקה.
מתחילה לנשק לו את הצוואר. מרגישה את הדופק שלו עולה. מהיר
יותר ויותר. ממשיכה לנשק את הצוואר. במיומנות מתחילה ללקק את
הצוואר שלו. לא שולטת יותר בעצמי. מרגישה את הדופק שלו עולה
עוד ועוד. מוצאת את העורק. מלקקת אותו. לא שולטת בעצמי יותר.
מכניסה את הניבים שלי לצווארו. שותה את דמו. חשה את הטעם המתוק
מתכתי של דמו על לשוני ושפתי. רוטט בידי מבועת. מרגישה את דמו
זורם בוורידי. חשה את נעוריו ממלאים אותי שוב. מסיימת. עוזבת
את גופתו. היא נופלת לרגלי חסרת רוח חיים. מוציאה מתיקי ממחטה.
מנגבת את שפתי. פונה ושוב נכנסת אל המועדון. מתיישבת ליד הבר.
מזמינה שוב משקה. מחכה לבחור הבא שיבוא. לפתות אותו ולשתות את
דמו. מתבוננת בקהל. צעירים רוקדים. לא יותר מבני 20. גם כך אני
ניראת. הדי ג'יי והברמן גם כן. וכן גם החבר'ה. ניגש בחור צעיר
לבר. מזמין משקה. מסתכל לכיווני. מחייכת אליו. שוב הכול מתחיל
מהתחלה. בחורה צריכה לשמור על המראה. ניראת בת 20. הגיל האמיתי
200. זה מה שקורה כשאת ערפדית. ערפדית צעירה למדי. נודדת מעיר
לעיר עם החבר'ה. כמו כולם. משאירים שובל של רציחות לא פתורות.
בעיתון כתוב חוסר דם ופלזמה. שני סימני נשיכה על הצוואר. אולי
ערפדים?. למזלנו אף אחד לא מאמין בנו באמת. אנחנו הרי קיימים
רק בסרטי אימה, ספרים ודימיון האדם. למזלנו אתם לא יודעים מי
אנחנו עד שמאוחר מידי. לא מרגישים שאנו לא אנושיים. אחרי הכול
היינו. לפני.....