פרק שלישי בסיפור העולם,

השניים הקודמים היו קטועים וחסרי הגיון,
לא ידוע אם היה אז קיץ או חורף,
השניים הקודמים נכתבו בחושך בכתב עייף ומתעקם,
הם סיפרו על גן שנמצא אי שם בעדן
על אהבה וצדק,
על אלוהים אחד,
הם רמזו כמה יפה זה להיות מאושר,
אך סירבו לחלוק אותו עמנו,
את האושר, לא את היופי.

השלישי נכתב בקיץ ובו מופיעה הכרית הכחולה,
זאת שאני מחבק כל לילה לפני שאני נרדם,
זאת שקיבלתי באהבה ובצדק מהבחורה הממוסגרת שעל הקיר,
מופיעים שם גם כמה שירים וציור מוזר שכזה,
הנמסים למגעי באותה צורה כמו הכרית.

ויש אותי,
יפה נפש עד גבול הגועל,
שבשקט בשקט נלחם על מקומו בסיפור,
עד שהגיע חורף,
והוא חזר.